קונספט להצפת תוכן עצמאי עברי בבלוגוספירה ובכלל

110236504_8614502532_m.jpgכסוג של המשך לביקורת שכתבתי על וובסטר, הייתי רוצה להציע קונספט לפיתרון הצפת תכנים שלדעתי יכול לעבוד, כי הוא בנוי ככה שהוא עוקף את הבעיות העיקריות של סביבת התוכן העצמאי בעברית, כמו שאני מבין אותן.

יש הרבה דיבורים לאחרונה על הצורך בפיתרון שמציף תוכן עצמאי בבלוגוספירה העברית (וכשאני אומר עצמאי, אני כולל בזה גם את אלה שכותבים בתוך הפלטפורמות של ישרא, תפוז, רשימות וכו' – ובעצם ההגדרה לא חייבת להיות רק בלוגים, גם מגזין במה והאייל, רק כדוגמה, מייצרים תוכן עצמאי).
מוזכרים פתרונות מהעולם כמו מימורנדום ודיג, אבל אז נתקלים בבעיית העדר המסה הקריטית כדי שהאלגוריתמים יפעלו. אז הולכים לכיוון הידני (=עורכים מתנדבים יאספו ויסווגו) שציינתי בפוסט הקודם, ונתקלים בבעייה של למצוא מתנדבים – בעיקר, כמה זמן ומאמץ דורשים מהם?

למעשה, אחרי שכתבתי את הפוסט, יצרה איתי קשר שרית מהעיגול והפרדוקס. והציעה מודל לפתרון הידני, שאני לא אחשוף אותו, כי זה לשיקולה, אבל גם הפתרון שלה (לדעתי בלבד, ועד כמה שהצלחתי להבין אותו, וייתכן ששרית תצליח לפתור את הבעיות האלה במסגרתו) נתקל בבעיות הזמן/מאמץ/מתנדבים שצוינו מעלה. אבל אחרי שקראתי אותו, חשבתי מה יכול לפתור את הבעיות האלה, פתאום נפל לי אסימון, ונראה לי שאולי יש לי כיוון.

הרעיון שלי הוא כזה- לוקחים את רעיון האתר הידני של עורכים שמסווגים תוכן לפי קטגוריות, והופכים אותו inside-out, לפי מסורת עדות ווב 2.0:

בונים אתר שמבוסס ברמת התשתית (הקוראים לא צריכים להיות מודעים לזה ו/או להבין בזה, כמובן) על RSS וה-API של דלישס, ויוצרים עבורו ממשק דרך בוקמרקלט שמאפשר לעשות את הדבר הבא:
כל מי שרוצה להיות פעיל באתר, ומגיע, תוך כדי הגלישה/קריאה היומיומית שלו לפוסט/כתבה שנראים לו ראויים לאתר, לוחץ על הבוקמרקלט.
נפתח חלון פופ-אפ (או חלון אובר על גבי העמוד, אני שונא פופ-אפים), עם רשימת קטגוריות כללית וצ'ק בוקסים. הפעיל לוחץ לאן נראה לו שהפוסט מתאים, מוסיף תגים (לא חובה) ולוחץ סאבמיט. זאת כל הפעולה – שהיא מאוד מינימלית, ואמורה לפתור את מחסום המאמץ.
המאגר המרכזי שואב את כל הסימניות האלה (בעצם) ומציג אותן לפי הקטגוריות (וגם לפי ענן תגים), אבל הוא יודע גם לספור את כמות הסאבמיטים ולפי זה להציף כלפי מעלה את מה שהכי מומלץ, מוסיפים אלמנט של ניקוד שלילי, ככל שעובר זמן כדי שדברים ידעו להתיישן.

כלומר – אנחנו בונים כאן סוג של דיג מבוזר לבלוגוספירה/עולם התוכן העברי, שמאפשר לכל ה"פעילים" להמשיך לקרוא בלוגים כרגיל, אבל מדי פעם לשלוח פוסט מוצלח במיוחד שהם נתקלים בו "לטובת הכלל", כמעט בלי להפריע לשטף הקריאה הרגיל שלהם, ומאפשר ל"כלל" (כלומר ציבור הגולשים) להגיע לאתר בו יש תוכן מומלץ לפי קטגוריות, ובהמשך אולי גם לעשות מנויי רסס/אימייל על פידים לפי הקטגוריות/תגים.

איך דואגים שלא ייכנס תוכן לא עצמאי?
פשוט מאוד: בונים בהדרגה "בלאק-ליסט" של כתובות, עם הריכוזיות של התקשורת בישראל זאת לא צריכה להיות בעיה. אתם יודעים מה? למה בעצם להחרים את התוכן הלא עצמאי? במימורנדום הוא משתלב אחלה, ועצם הטבע של הפעילים ידאג שזה לא יהיה תוכן רק כזה.

שכלולים (לא חובה שיהיו מההתחלה, אבל הם משפרים את התוצאה):

  • שהמערכת תדע לבדוק אם בלינק המקורי יש טראק-באקים, ולפי זה תציף את השיחות (כמו במימורנדום).
  • מימד של ניקוד לפעילים, שיהיו אנשים שהסאבמיטים שלהם מקבלים משקל גבוה יותר. אפשר לחשוב על כל מיני דרכים למדוד את זה לפיהן, נגיד לפי כמות הבלוגים שמפנים אל הבלוג שלהם – יש כל מיני שירותים שה-API שלהם נותן את המספר הזה, ואפשר לבקש כתובת בלוג מהפעיל בעת ההצטרפות. זה נותן יתרון מסוים לבלוגרים בהצטרפות, אבל לא חוסם הצטרפות פעילים שאינם בלוגרים. עוד אפשרויות הן – לפי קאונט של פידים שהאנשים קוראים, ושאפשר לקחת מה-OPML שלהם (=מי שקורא יותר פידים, כשהוא כבר בוחר משהו, זה אומר יותר), או אולי לפי איזשהו שקלול של התרומה (=נגיד, שקלול ותק הפעיל וכמות ההמלצות ששלח, וכמות הלחיצות של קוראים על ההמלצות האלה – משמעותו פעיל שיודע לספק תכנים שמעניינים את הציבור).
    השכלולים האלה יכולים לאפשר אפקט מימורנדום מסוים שפחות תלוי במאסה קריטית, שהיא המחסום העיקרי לכל הכיוון של אלגוריתמים שמפרשים כמות כאיכות.

זה הרעיון, בקווים כלליים, והזכויות שמורות רק לטקסט הזה וגם זה חלקית, עכשיו תורכם.

תוספת מאוחרת (25/4): מאחר והרעיון הלך והתחדד עם הדיון בתגובות ובזכות דיון בבלוגספירה מאז, אני ממליץ לקרוא את התגובות של האחרים לפני שמגיבים. כמו כן, אני ממליץ בחום לקרוא את הפוסט הבא שמכיל סיכום הדיון והגישות, פלוס כמה תובנות חשובות (וכמובן הבעת העמדה האישית שלו) אצל איתי נאור.

מאת: Uri Baruchin

Uri is an international creative strategist based in London, working as Head of Strategy for global design and brand consultancy The Partners. He lectures at the London College of Communications' MA in Graphic Branding and Identity, mentors in a variety of programmes and writes about marketing and culture.

57 תגובות על ״קונספט להצפת תוכן עצמאי עברי בבלוגוספירה ובכלל״

  1. אני רוצה לערער על הנחת יסוד מוסתרת שיש כמעט בכל הדיון כאן. ההנחה היא שאיכות של קטע נמדדת בכמות הקוראים שלו / הממליצים שלו. גליה לעיל היא היחידה שהעירה נגד זה ונתנה דוגמה בודדת למה מותר לערער בהנחה הזאת. אבל גם בהצעות שלה לשיפור עדיין ההנחה קיימת, רק שצריך להזהר מדוגמאות כמו שהיא הביאה.
    עוד הנחה שיש כאן היא שאפשר להעמיד את כל הקטעים בסקאלה אחת לפי האיכות שלהם.
    אני חושב ששתי ההנחות שגויות. לדעתי הקטעים למעשה מוצבים במין רשת (הרבה תתי-סקאלות) וכל אחד נכנס לסקאלה שמענינת אותו, לפי תחומי עניין. בתוך כל סקאלה יש איכותיים יותר ופחות.

    אז איך מוצאים:
    א. את תחום העניין
    ב. את האיכותיים בתוך כל תחום עניין?

    לדעתי השיטה שעובדת הכי טוב על כולם, והיא למעשה קיימת בפועל גם באינטרנט: המלצות של אנשים/גורמים שאנו מכירים וסומכים על ההמלצות שלהם. מי שהמליץ לנו בעבר משהו שמעניין אותנו, כנראה שנלך לראות את ההמלצה הבאה שלו. למשל, הרבה מתענינים בסולם של אורשר לפני שהם הולכים לראות סרטים. וזה לא בגלל שהסולם שלו מצביע על כמות הצופים בסרט מסויים, אלא בגלל שהם מכירים כבר את ההמלצות הקודמות שלו, והחליטו האם הם סומכים על המלצות אלה. בגלל אורשר, ולא בגלל היבטים כמותיים אלה או אחרים. זה קורה גם עם גופים (ערוצי נישה בטלוויזיה, אתרי בלוג מסויימים וכו').

    איך עושים את זה? הרעיון הוא דומה למה שאורי הציע למעלה, אבל בתוספת חשובה אחת: ההמלצה אינה אנונימית. יש כאן אחריות לממליץ בכך שהוא מתפרסם (אפשר בפסבדונים). הטכנולוגיה צריכה לתמוך במיון של ממליצים, אבל צריך לאפיין את זה.

    בכל אופן, זו השיטה הבדוקה ביותר לסיווג איכות של תכנים ולא כמות מפגרת. מרבית רבי המכר לא קולעים לטעם של רוב האנשים, ובוודאי לא לאיכות המצופה של חלק מהאנשים. אנשים קונים את הספר פשוט כי הספר "הולך", ואז הם מתאכזבים (אני לפחות). לעומת זאת, הסיכויים להתאכזב נמוכים אם אני קורא ספר שהומלץ על ידי מישהו שקרא אותו ואני מכיר את הטעם שלו ואת ההמלצות שלו. אולי אפילו רק בגלל שאני יודע למה לצפות מההמלצה הזאת.

    הרעיון הוא שהממליצים הופכים להיות מסווגים לפי טיב ההמלצות שלהם ולא התכנים שהם ממליצים עליהם.
    אם תבחנו מה שהולך בבלוגים בעלי תוכן איכותי (כדוגמת האייל או רשימות) תראו שזה בעצם מה שזה – אנשים קוראים שם בגלל שהאתר נחשב רציני, ולא משנה מי שיצטרף אליו – ולא בגלל כמות הקוראים שקראו שם בעבר.

    אהבתי

  2. הערות חשובות, ירון (למרות שאם תשים לב, הפוסט כבר ישן, והדיון המשיך הלאה משם כבר מזמן).

    בכל מקרה – אם הייתי חושב שאיכות זה עניין של כמות לא הייתי כותב מה שכתבתי, ולא הייתי הולך מראש על כזה מרכיב של עריכה ידנית.
    בעניין תחומי עניין ואג'נדות שונות – בהחלט. אחד הפוסטים שלי מהזמן האחרון מדגיש את ההתנגדות שלי להנחות "אחדות ייעוד" למיניהן.

    הרעיון של המלצה מזוהה שאתה מתאר קיים במובן הכי רחב. הווב / בלוגוספירה, הם שניהם מודלים של המלצות מזוהות עם אפשרות לפסבדונים. יכול להיות שבישראל זה כל מה שצריך, אבל אתגר שנשאר לא פתור הוא יותר חשיפה בפני קהלים חדשים, וברמה הזאת, אספקט הסיווג של מנגנונים שמציפים תוכן אמור לאפשר לקהל למצוא את מה שמעניין אותו. מה שפותר את החלק השני של הערתך.

    אהבתי

  3. אני עונה לעניין התגובה האחרונה, אפילו שאולי יש דיון במקום אחר (שאני לא יודע איפה הוא).

    אולי באמת עירבבתי בין שני אתגרים. בוא נניח לרגע את מציאת הקטעים בתחום עניין מסויים (אתגר א' שציינתי לעיל), ונתמקד באתגר השני של מציאת האיכותיים ביותר בתוך תחום עניין מסויים. אני מדבר על קוראים שכבר יודעים מה מעניין אותם ויודעים שהם באזור הנכון, ורק רוצים למצוא מה הקטעים שהכי ידברו אליהם בתוך אותו תחום עניין. שים לב שאני נזהר מלהגיד "הכי טוב" כי מדובר יותר בדירוג סובייקטיבי של הקורא. אם יהיה להם את שמות הממליצים של קטעים, ולא רק את מספר ההמלצות – זה ייתן אינדיקציה טובה אם הם מכירים כבר את הממליצים.

    בנוסף, כדי להכיר יותר טוב ממליצים חדשים לאותו קורא – כדאי לדרג את הממליצים עצמם – אולי בעזרת חישוב מספר הפונים לאתר שממליץ מסויים המליץ עליו. נראה מי הממליץ הכי מומלץ ולפיו נחפש קטעים שהוא המליץ עליהם.

    אם שמות הממליצים לכל קטע זה יותר מידי אז אפשר לעשות משהו ביניים: אפשר להציג לא את הקטעים המומלצים ביותר, אלא את אלה המומלצים על ידי הממליצים המומלצים ביותר. כלומר לתת שקלול של איכות הממליץ בהמלצה. ממליץ טוב (מוערך על ידי קהל הקוראים בגלל המלצות קודמות שלו) ישוקלל יותר מאשר ממליץ שאף אחד לא מסכים עם המלצותיו.

    בלי קשר, אפשר להציג את הקטעים ברשת של המלצות (כמו שנהוג לעשות בחנויות ספרים מקוונות): על קטע זה המליצו גם מי שהמליץ על הקטעים הבאים… וכך זה מאפשר לסווג קטעים מסויימים ביחד – גם מבחינה איכות הקטעים (סביר שממליץ טוב ימליץ על שני קטעים באיכות טובה, וממליץ פחות טוב ימליץ על שני קטעים באיכות פחות טובה) וגם מבחינת תחום עניין (שזה ברור).

    אהבתי

  4. האם אתה יכול להפנות אותי למידע בנושא הלוגיקה של מיון תוצאות במנועי חיפוש קיימים. מה יש בשוק?

    אהבתי

  5. לפי מה שידוע לי רב הנתונים לגבי חוקיות הדירוג סודיים. מה שידוע מסתובב ברשת, אין לי הפניות ספציפיות, לינק ל-searchenginewatch אתה בטח לא צריך.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s