הערות על שיווק ופרסום באינטרנט (עבור כתבה בכלכליסט)

spilled milk by Dano Nicholsonאיתמר שאלתיאל, המוכר גם כאחד החלקים היותר פעילים של "ההם", פנה אלי בתחילת מרץ עם שאלות על שיווק ופרסום באינטרנט, עבור כתבה לכלכליסט. מטבע הדברים, תשובות כאלה תמיד מקוצצות, מה גם שבראיון (דרך האימייל) הספציפי נכללו נושאים רחבים.
חשבתי לנצל את זה שיש בלוג ולהעלות הנה את התשובות המלאות (עם שינויים ותוספות קלות) בתקווה שתמצאו בהן עניין.

אני מדגיש מראש – אני לא איש פרסום, ומעולם לא עבדתי במשרד פרסום. אני מכיר את התחום מקרוב מאחר ובאופן שוטף כיועץ אני עובד יחד עם הפרסומאים של הלקוח, וברב הפרויקטים שלי, בשנים האחרונות, גם אחראי על כתיבת עיקר הבריף למשרד הפרסום . התשובות שלי מגיעות יותר מהצד של המפרסמים, מנהלי השיווק בעיקר, כי הם הלקוחות שלי – איתם ולצידם אני עובד. (כמו כן, יש לי היכרות, מימי יואל, עם הצד של להיות חלק מארגון תוכן שעיקר פרנסתו על מכירת מדיה פרסומית).
המינוס של זה ברור. הפלוס הוא שבניגוד לכל עובד פרסום על גבי הכדור, אין לי שום אינטרס לבחור דווקא בפרסום כפיתרון השיווקי, קל וחומר לא בדרך שכרוכה במכירת הכי הרבה מדיה.

חלק מהרעיונות הזכרתי בעבר באכסניות שונות. אז הינה, השאלות והתשובות.

ש:  יש כל מיני נתונים על מספר המסרים הפרסומיים שאנחנו נתקלים בהם ביום. המספר הגבוה ביותר הוא 3,000, הנמוך ביותר הוא 700, מהמעט שאני ראיתי. ככל שיש יותר מסרים פרסומיים, כך נראה, יש יותר פרסומות, וגדלה המלחמה על תשומת הלב של הצרכן. כיצד פרסום או שיווק יכולים לשמור על האפקטיביות שלהם בשוק כזה?

להמשיך לקרוא הערות על שיווק ופרסום באינטרנט (עבור כתבה בכלכליסט)

מחשבות בעקבות ראיון (נוסף) ולקח

זה די מצחיק לכתוב את הפוסט הזה אחרי הפוסט הקודם. כי לא תיארתי לעצמי שיזומן לעצמי כזה "מקרה קצה" כל כך מהר.
באוגוסט של שנה שעברה יצר איתי קשר עידו הרטוגזון, כותב שאני מעריך מאוד ואז עדיין כתב נענע (ובעל אתר ברשימות), בעניין לינקים שלו שהופיעו בקולקטיב. בשולי הדברים, הוא הציע לראיין אותי על מיזמי קונספציה ויזמות תרבותית באינטרנט. אני די סרבתי/התחמקתי. הרגשתי שאין לי מה לחדש בעניין שלא אמרתי קודם, וגם הזכרתי שמיזמי קונספציה זה שלושה אנשים. הסכמנו לדחות את זה.

לקראת סוף הביקור שלי בארץ עידו יצר קשר שוב. שוב הייתי מסויג – אמרתי לו שהרגע ראיינו אותי לדה-מארקר וזה נראה לי קצת מוגזם. מה כבר יש לי להגיד? וגם יש את העניין החשוב שקונספציה זאת קבוצה של אנשים.
אז עידו אמר שיש עוד כל מיני נושאים שהוא רוצה לדבר עליהם, שהם יותר בתחומי עיסוקי האחרים.
בשלב הזה הרגשתי שלסרב להתראיין יהיה יותר יהיר מלהתראיין (ואולי, בסופו של דבר, זה לא. קשה לי להכריע בעניין).
בקיצור – נפגשנו לשיחה מאוד נעימה בתל אביב, שהתוצאה שלה היא ראיון שעלה בינתיים בנענע ובבלוג של עידו (זאת הכתבה האחרונה שלו באתר נענע, אותו עזב בינתיים), ומתמקד בחלקים של השיחה שדנו בקונספציה, רשימות ויזמות תרבותית. הבנתי מעידו שיהיה לראיון הזה גם המשך בפוקוס קצת אחר – שמתמקד יותר בעניינים של שיווק.

עכשיו, שיהיה ברור – הראיון הזה מחמיא מאוד. מאוד. אני מרגיש קצת נבוך מחלק מהסופרלטיבים שעידו בחר לכתור לי ולמיזמים שאני מעורב בהם. באמת, אני לא בטוח שאמי הורתי היתה מוציאה תחת ידיה טקסט כל כך מחמיא. בהקשר הזה, אני מקווה שהקוראים הנבונים ישימו לב מה החלקים שאני אומר ומה החלקים שעידו אומר בראיון.
בי נשבעתי – השתן שלי במקום הנכון.

אבל, אבל, אבל. בכל זאת אני מרגיש קצת מוזר. אולי זה גם הצד הפולני שלי – זה שאם לא מפרגנים לו נעלב, ואם כן מפרגנים לו מרגיש נבוך ואשם.
אבל זה יותר מזה – ועל זה כבר התנצלתי בפני שותפיי.
בגלל תפקידים שלקחתי על עצמי במיזמים שלנו, יוצא לפעמים שאני נתפס כפנים היותר ציבוריות של מה שאנחנו עושים. לטוב ולרע.
לרב זה לרע – מבחינת להיות המטרה של חיצי ביקורת ארסיים וטרולים, מבחינת לקבל מכתבי משטמה מאנשים שרצו אתר ברשימות ונענו בשלילה וגם סתם צרות עין. לפעמים זה אומר שכשכותבים דברים טובים, אפשר להבין כאילו אני לוקח יותר קרדיט משמגיע לי.

אז קודם כל – במיזמי קונספציה, יש תמיד שלושה אנשים. מה שאנחנו עושים לא היה קיים בלי העבודה וההשקעה של אילן גליני וירדן לוינסקי.
וזה בלי למנות מתנדבים מזדמנים יותר ומזדמנים פחות שעזרו לנו לאורך הדרך. איתי בנר, שהחליף אותי בכתיבת הקולקטיב בתקופה של שוק המעבר ללונדון ומושון זר-אביב שבלעדיו אירועי הלייב לא היו מה שהיו, הם דוגמה לשניים שתרומתם משמעותית במיוחד.
אילן עושה את העבודה הכי מורטת עצבים, שלא לומר משעממת, אבל היא המנוע שהכל רץ עליו. והוא עושה את זה אחרי שכל היום הוא מתעסק עם דברים דומים, רק יותר מאתגרים, ואני מעריך שזה הדבר האחרון שחסר לו. אילן הוא בדרך כלל השם הראשון שאנשים שוכחים להזכיר בהקשר של המיזמים שלנו. זה עושה לי רע כל פעם מחדש.
וירדן, בכלל, הוא האבא של קונספציה, וגם של המיזמים ה"פרה-היסטוריים" מהם כל השותפות הזאת נולדה. הכישורים הרב-תחומיים וההספק של הבנאדם זאת פשוט תופעה, ואם מישהו רוצה לראיין מישהו – הוא אדם יותר מוכשר ומעניין ממני, ומרב מי שאני מכיר. גם מבחינת זמן השקעה, סדרי הגודל שלנו אולי דומים, אבל יש כאן הבדל אחד – שאת כל רומן קונספציה המתמשך ירדן עשה במקביל ללימודי רפואה, סטאז' והתמחות בפסיכיאטריה (שנחשבת לאחת הארוכות והקשות) ושבשלב זה יש לו כבר שני ילדים.
להיות שותף לעשייה שלו כבר כמעט עשור זאת אחת הזכויות הגדולות שנפלו בחלקי.
זהו.
כשאני מסתכל על עשר השנים האחרונות, ובעיקר כשהראיון עלה יום אחרי יום הולדתי ה-33 שחל אתמול, אני יודע שהשותפות הזאת היא התקלה המופלאה של חיי.

אז אתמול, אחרי קצת זמן התבשלות החלטתי שמעתה ואילך – אם זאת רק "תגובה לתקשורת", אז בסדר. אם זה על תחומים אחרים שהם "רק שלי", אז בסדר. אבל אם זאת ממש כתבה שמתמקדת במיזמים, אני לא אסכים להתראיין יותר לבד. רק אם מראיינים גם את השותפים. זהו.

נ.ב.
כן כן. the lady doth protest too much, אני יודע. מן אמביוולנטיות שכזאת שלא ברור לי מה קפץ עלי שאני חולק אותה בזירה הציבורית. הבלוג הזה לא יהפוך לאישי פתאום. מקווה שתסלחו לי.
(ואולי בכלל כל העסק היה צריך להידחות על הסף מעצם זה שעידו בעל אתר ברשימות)

נ.ב. 2
והערות קטנוניות: א. אני כן מפריד בין זכר ונקבה ברבים. זה ממש ג'וק שלי. אז המקרים שבהם יש "הם" במקום "הן" זה לא אני. ב. בנענע נפל באמצע הראיון משהו שאמר להיות תת כותרת או משהו כזה, אבל בגלל אי בידול טיפוגרפי נראה מוזר. ג. גם אני מזועזע מכמות השימוש שלי במילה "נורא". זה פשוט נורא העניין הזה. ד. ובאותו עניין כל העצות שניתנו לי איך לדאוג לא להתאנגלז בעברית שלי, ובעיקר בתחביר שלה – לא עזרו. עצוב. פעם, בנעוריי, הייתי בנאדם רהוט יחסית, היום – מה זה הדבר הזה?!

שוב בלונדון, הבהרות/טוקבק על אינטרנט ושיווק

כשחיפשתי איפה להרצות במהלך החופשה שלי בארץ, הדבר האחרון שציפיתי שיקרה זה שאמצא את עצמי בכנס בקריית אונו, ועם תופעות לוואי של סיקור עיתונאי בשני העיתונים הכלכליים. בטח לא שני הדברים ביחד.
שיהיה ברור – כל מה שעשיתי מצידי היה לשלוח מייל לכמה אנשי מקצוע שאני מכיר וחשבתי שיוכלו לקשר אותי לפורומים רלוונטיים, השאר התגלגל מעצמו.

בסוף מצאתי את עצמי מדבר על נושא שונה מהנושא עליו רציתי לדבר, אבל גם שם היו כמה רעיונות שחשבתי ששווה לשתף בהם אנשים אחרים.
אני לא מפסיק להיות מופתע ממה שיכול לקרות בעולמנו המקושר והמתוקשר כשכל מה שאתה עושה זה לנסות לחלוק עם העולם דברים שנראים לך מעניינים וחשובים.
לטוב ולרע…

הראיון עם מעיין כהן בדה מארקר העביר דברים שהיה חשוב לי להגיד, ואני די מרוצה ממנו בסך הכל. למצוא את עצמך מול מישהו שממש מקשיב לך זאת זכות לא נפוצה (עיין ערך כלכלת תשומת הלב).
ציטוטים בתקשורת, קל וחומר משהו בהיקף של ראיון, הם בדרך כלל משהו שמכניס אותי לחרדה, כי תמיד יש את הסכנה שמה שרצית להגיד ישתבש וגם אם התמזל מזלך וזה לא קרה – זה תמיד מעיר את הטרולים הקבועים והתורנים.
בקטנה – שתי שגיאות הגהה נפלו בה. אחת בשם החברה שאיתה אני עובד בלונדון – Brandinstinct. מזל שהבוסים לא קוראים עברית. השנייה היא נקודה מיותרת. כשהכתבת שואלת "יש חברה ישראלית שעושה עבודה טובה?" יוצא שאני עונה "רב החברות בישראל. זה לא שחור או לבן." כאשר מה שאני מנסה להגיד (בתחביר המאונגלז שלי): "עם רב החברות בישראל זה לא שחור או לבן." מה לעשות, אבל עם כל הפרגון שהייתי רוצה לגייס, אי אפשר, בינתיים, להגיד על תחום המיתוג בישראל שרב החברות עושות עבודה טובה. ואגב, על am-pm אחראים open.

באייטם שעלה בגלובס לקחו כמה ציטוטים שלי שזכו לתגובות "חמות". הכתבה כבר נעלמה מאחורי קיר הארכיון של גלובס ואפשר לקרוא אותה רק בקאש של גוגל, וגם אז בלי הטוקבקים (תוספת מאוחרת – מסתבר שדווקא אפשר, כאן. תודה לעופר.). אני לא אקטר שדברי הוצאו מהקשרם כי זה לא בדיוק מה שקרה שם, אני לא חושב שיש שם בעיה עם העבודה של הכתבת. היו פרובוקציות במצגת שלי, בהחלט, אבל אני לא פרובוקטור באופי שלי, ונראה לי שחלק מהדברים עברו יותר קיצוני משתכננתי (יש חלקים במצגת מהכנס שהם חדשים, אז זה קורה). בראיון דברים נשארו רגועים, ואני הרבה יותר שלם עם זה.

אז הינה קצת הבהרות וחידודים. וכן – גם כתגובה לחלק מהטוקבקים, למרות שמינון האד-הומינם שם היה גבוה. כרגיל.

להמשיך לקרוא שוב בלונדון, הבהרות/טוקבק על אינטרנט ושיווק

הרצאה בכנס בקרייה האקדמית בשבוע הבא

ההצעה שלי כאן בעניין ההרצאה שלי על שיווק נרטיבי מתקדם הפכה בסוף להרצאה פרטית בפני צוות שיווק באחת מהחברות הגדולות בארץ, אבל לצערי במה שקשור להרצאה לקהל הרחב לא נוצרה הזדמנות, אולי לא נתתי התראה ארוכה מספיק.

מה כן?
בקריה האקדמית, רח' צה"ל 104 קרית אונו , אולם 1, ביום שלישי, 8/1/2008, בין השעות 16:00-19:30 יערך כנס בנושא פרסום ואינטרנט: " פרסום ושיווק  בעידן הדיגיטלי- עולם וירטואלי או יקום דואלי?"

מי שקורא כאן, אולי יודע שאני לא איש פרסום (ולעיתים מוסיף – תודה לאל), אבל בין חמש לחמש וחצי אני אנסה לתת מבט של אאוטסיידר על כמה עניינים מרכזיים בתחום תחת הכותרת: "מתחים יסודיים בין תקשורת שיווקית והסביבה האינטראקטיבית". מי ששמע את ההרצאות שנתתי בשנה האחרונה בארץ, כולל מי שהיה בשיחה בכינרנט, יכיר חלק מהרעיונות, אבל כרגיל אני ממשיך לפתח וללטש אותם, ומשתדל להציג אותם באופן מעניין גם למי שלא על זה פרנסתם.
המצגת לא גמורה ואני עוד בטוח מה יהיה בפנים ומה יישאר בחוץ. אז כל הנ"ל – בלי נדר. הדבר היחיד שאני מבטיח זה להיות שם ולהשתדל להיות רלוונטי.

הבטחתי לעדכן – אז הינה. (-: אשמח לראותכם.

המהפכה העברית זוחלת

עברתי על חומרים ישנים כי חיפשתי משהו, ומצאתי מצגת מלפני כמעט שלוש שנים, שהייתי מזועזע לגלות שרב מה שהיא אומרת עדיין עובד. 

באותו כנס טלדן בו דיברתי לראשונה על מחסום הויראליות של הבלוגוספירה העברית, נתתי גם מצגת על שינויים במגמות צריכה של תוכן.
בגלל תקשורת לא שלמה עם המארגנת, מצאתי את עצמי נותן, מול קהל שעיקרו ספרניות מזועזעות, מצגת שהדוגמה הפותחת שלה (כסוג של ביזאר שמעיד על הפראיות של השינויים) היא הצפרדע המשוגעת, כן – זאת הערומה עם הפין הכחול החשוף. ועוברת אחרי זה לדברים שהיו קצת סינית לרב הקהל שהיה שם. דממה של שוק לוותה את כל המצגת.  ניתן להוריד אותה שוב מאי-סניפס.

(הסרטים של ההתחלה הזה לא יעבדו, אבל אתם מן הסתם מכירים אותם בלאו הכי ולא תתקשו למצוא אותם. התוכן העיקרי מסתתר קטוע בשדה ההערות וחלקו בין השורות. כרגיל, אני לא מהאסכולה שכותבת את התסריט על השקופיות. אגב, היום בחיים לא הייתי מציג משהו כה כעור, ואני מזועזע בעצמי מרמת הסטוריטלינג הירודה שלה…)

מה שמוזר זה, שלמרות שהמצגת הוצגה בקיץ 2005 ומתארת דברים שקרו בשנים שקדמו לו, רב אתרי התוכן הגדולים בישראל ממשיכים להתנגד לשינויים העולמיים, והשורה התחתונה עודנה רלוונטית. השינויים, אם בכלל, זעירים.

הינה הרשימה מסוף המצגת, עם שינויי ניסוח לצורך הבהרה:

  1. נקודות המוצא נשארו ברודקאסטינג ופול. ברב האתרים אפילו אין שימוש בעדכוני אימייל.
  2. עיקר העשייה ממשיך להיות מכוון לקהל הרחב והבלתי קיים.
  3. הרעיון שאפשר לשלוט שליטה מלאה בזמן של היוזר בעידן שהוא מרובה פלטפורמות, מותאם אישית וזמין על פי דרישה, מסרב למות.
  4. יש רתיעה מיצירת אינטגרציה (לא ערבוב) בין התוכן המערכתי והתוכן של היוזרים.
  5. התמקדות יתר בעמוד הבית והזנחה של הרמות הפנימיות. ברמת תכנון אסטרטגי ועיצוב, בעיקר מצד המנהלים.
  6. ייחוס משמעות יתר לתפיסת אתר התוכן כיעד.
  7. ראייה של מבנה האתר כמשהו הירארכי ו/או נרטיבי, במקום הבנה של ריבוי חוויות ומבנה ניתן לפירוק.
  8. התמקדות בסטנדרטים פנימיים והתעלמות מהאופן בו אפליקציות חיצוניות רואות את התוכן.

רותו מודן בעשרת ספרי הקומיקס המומלצים של TIME

מגזין טיים מוציא לכבוד סיום השנה גיליון של רשימות טופ-10. בין הרשימות גם רשימה של "נובלות גרפיות".

ובין העשר – רותו מודן שלנו. שספרה exit wounds ראוי לכל שבח והוא גם אחד הקומיקסים הריאליסטיים עם הסוף הכי מוצלח שיצא לי לקרוא בשנים האחרונות.

העלילה, בלי לקלקל: צעירה שמופיעה בחייו של נהג מונית, טוענת שאביו, איתו ניתק קשר, נהרג בפיגוע. הם מנסים לשחזר יחד את הסיפור, ולהבין מה בדיוק קרה, בעלילה רגישה ומורכבת שהיא, לדעתי, הקומיקס הכי בשל של רותו עד כה.

זה רק עוד דובדבן בשנה המוצלחת שהיתה לרותו, וכללה, בין השאר טור קומיקס אורח בניו-יורק טיימז.
נו? מתי כבר תעשה V על עטיפה לניו-יורקר?

(וכן, אני יודע שחלק מהרשימה מוזר בלשון המעטה.)

ובלי קשר הבלוג של הקולקטיב באוויר.

לקראת ביקור בישראל – הרצאות, שיווק, קומיקס

הרבה זמן לא כתבתי כאן, החודשים האחרונים מאוד עמוסים. מצד אחד מטלטל ברחבי אירופה במסגרת פרויקטים של העבודה, ומצד שני משבר רשימות, שמתבהר לאיטו, ושינויים אחרים שעוברים מיזמי הרשת השונים. כל זה בלי להזכיר את החיים עצמם.
העיקר הבריאות, בחיי.

בסוף דצמבר-תחילת ינואר, אני מגיע לביקור בישראל. זאת חופשת מולדת שאני מתכוון לעבוד בה כמה שפחות, אם בכלל, ושרובה תוקדש למשפחתי היקרה.
לצד זה, כהרגלי, אני מנסה לנצל את ההזדמנות כדי להתעסק עם נושאים שיקרים לליבי. אז:

בתחום השיווק, לא נקבע עדיין כלום, אבל רציתי לנצל את הבמה הזאת לספר שיש לי מצגת בת כשעתיים (אפשר לקצר אותה, אם לא תהיה ברירה) שהכנתי במיוחד עבור אירוע לקוחות (קיימים ופוטנציאליים) של Brandinstinct, בוטיק המיתוג לו מוקדש רב זמני בימים אלה. העברתי אותה בלונדון לפני כשבוע והיא זכתבה להדים חיוביים, אפילו מצד שומעים שהגיעו במיוחד מארצות אחרות. הינה התיאור שלה, בתרגום חופשי:

אם אי פעם נתקלתם במושגים כמו סיפור, רעיון, דמות, אופי או חזון בהקשר של מותגים, הרי שכבר נחשפתם לעלייה בדומיננטיות של חשיבה נרטיבית בתחום השיווק.
ההרצאה לוקחת את היסודות של התחום צעד אחד קדימה, ומשתמשת בהם ככלי פרקטי לזיהוי דפוסים ומגמות בשוק, בקטגוריה או בחברה שלכם ; ולפיתוח פתרונות יצירתיים למצבים אסטרטגיים שלכאורה אין מהם מוצא.
עם כל המתודולגיות, ההייפ, והבאז וורדז שבחוץ, קשה לדעת מה יכול לעבוד תכל'ס עבור המותג שלכם. ההרצאה מציעה גישה פרקטית שמסתכלת על העקרונות מאחורי כמה מהכלים הבולטים של גישות שונות לאסטרטגיית מותג. השקפת עולם זאת משמשת לבחינה של שורת מקרי מבחן – ממותגים מפורסמים ומפרויקטים שעבדנו עליהם – שהסיפורים שלהם משתלבים בדפוסים שאנחנו מזהים ומדגימים את העקרונות בפעולה.

זאת לא "מצגת מכירות" בכלל בכלל, אם כי יש בה גם דוגמאות מהעבודה שלי, לצד דוגמאות מהעולם. הנושא של המצגת הוא "שיווק נרטיבי מתקדם" והיא מסכמת כמה מהרעיונות שאספתי ופתחתי אודות הקשר בין שיווק, מותגים, סיפורים וסימנים בליווי דוגמאות "מהחיים". התוכן הוא בשכונה שמאפיינת את הבלוג האנגלי שלי. הנגיעות בנרטולוגיה וסמיוטיקה עדינות ובסך הכל מדובר במשהו שאנשי מקצועות השיווק ימצאו בו עניין, אבל בתכל'ס לא צריך לדעת שיווק כדי להבין. הייתי רוצה לחשוב שגם מי שמעניין אותו ההקשר היותר רחב של שיווק ותרבות ואיך הם מתערבבים יכול למצוא בהרצאה עניין. (ולא רק ההם)
אשמח לתת את ההרצאה בכל מסגרת שתמצא בה עניין – אקדמית, מסחרית, או קבוצת מתעניינים (אם יהיו מספיק). כל מה שאני צריך זה חדר, מקרן/מסך גדול למחשב הנייד שלי, וקהל סקרן.
אגב, מי שקוראים פה והם סטודנטים שלי לשעבר מקאמרה אובסקורה, או כאלה שרצו ללמוד את הקורס שלי בבצלאל לפני שהמעבר ללונדון ביטל את התכניות להעביר אותו (אחד הדברים שהכי הצטערתי עליהם), סביר להניח שתמצאו עניין בהרצאה הזאת.

בתחום הקומיקס, למרבה שמחתי, התאריכים של פסטיבל הקומיקס "קאבום", זזו קצת. מה שמאפשר לי להרצות שם שתי הרצאות ולהעביר סדנא.

להמשיך לקרוא לקראת ביקור בישראל – הרצאות, שיווק, קומיקס

[לא רלוונטי]

כידוע, מדי פעם אני משתמש בבלוג לפרסום הזדמנויות אצל לקוחות שלי (ולקוחות לשעבר). כמובן – רק כשאלה תפקידים ייחודיים עם התאמה לפרופיל של קוראי הבלוג, וכאלה שאני מאמין שכדאי לעבוד בהם (מבחינת התפקיד ומקום העבודה/הצוות).
אז הינה שוב. הפעם ב-ynet.

ל-ynet דרוש/ה איש/אשת פיתוח תכנים בכיר/ה

כישורים נדרשים:
נסיון בניהול פרוייקטים באינטרנט
ניסיון באיפיון אתרים, אפליקציות, מאגרי מידע וכד’
הכרת האינטרנט לעומק: מגמות, חידושים, מחקר
יכולת טובה לעבוד בצוות

ואני אוסיף – אחלה צוות, נעליים גדולות להיכנס אליהן, והערך המוסף של מותג התוכן הכי איכותי לקורות החיים שלכם.

כמו שאני עושה בדרך כלל – פונים מתבקשים לציין פחות או יותר מה ציפיות השכר שלהם. זה מידע שלא מועבר הלאה אל המעביד הפוטנציאלי, ומשמש רק כדי לחסוך זמן לשני הצדדים לפי התפיסה שמתוארת כאן.

חמישה דברים שאני שונא ואוהב בקפה

קרוס-פוסטינג עם בלוג הקפה. לא מנהג שאני מתכוון לאמץ, אבל נראה מתאים בגלל התוכן.

בכל מקרה, אם אתם מעדיפים להגיב שם, אתם מוזמנים.

שונא:
1. זה שהוא לא יודע לזכור שאני מחובר בכל פעם שאני נכנס
2. מערכת הדואר המסורבלת והנחותה
3. הספאם שאני מקבל מכל מי שברשימה שלי. רבותי, אם אני רוצה לקבל עדכוני תוכן, אני רשום לזה, לחלק ישירות ברסס, ואת אלה שלא מקבל במייל המסכם
4. זה שלא מעט אנשים שכותבים כאן והיו יכולים לכתוב דברים מעניינים, מוציאים את הזמן על יחצ"נות נטו.
5. מה שמתבטא בפרט באספקט ההיכרויות, שגורם למאות פוסטים כאן להיות אותו פוסט (טוב, אותם שני פוסטים), שכתובים באותו סגנון שנינות נבובה שאם לא חסר משהו בשוק העברי ברשת זה עוד מקום לקרוא בו תכנים כאלה.

אוהב:
1. שהרבה אנשים שעד היום לא היה נאה להם לא לכתוב בלוג ולא לראות באינטרנט מקום לגיטימי להיכרויות (מכל סוג) – מצאו את עצמם במעמקי הביצה של שניהם, ועוד במרחב מזוהה וציבורי (יחסית).
2. שיש צדק פואטי מושלם, וכה מתאים לתרבות המקומית בפער בין היומרה של המקום הזה ומה שנהיה ממנו בינתיים.
3. ששני הסקטורים הכי עתירי אגו של עולם העסקים הישראלי (מדיה והי-טק), נחשפים כאן במערומיהם. רב הזמן בכלל בלי להיות מודעים לזה. ואז:
א. יש מקום שאפשר לשלוח אליו צעירים מוכשרים אך חסרי ביטחון בשביל שיראו כמה כישרון הוא דבר נדיר, ושבישראל הדבר היחיד שצריך כדי להצליח בכל מיני תחומים הוא כנראה אמביציה (לפחות שגם החבר'ה הטובים ידעו את זה)
ב. שכל מי שאי פעם חווה חוסר ביטחון עצמי או מקצועי יכול לבוא הנה ולהירגע. לראות כמה שטחיות ואף גועל נפש יכולים להסתתר מאחורי אנשים שנראים מצוין בתמונות שלהם ו"על הפרופיל", גם אתרי היכרויות עושים את זה, אבל כאן מקבלים את זה בלי לבזבז זמן על התכתבויות, שיחות טלפון ודייטים.
ג. זה מזכיר לי כמה בר מזל אני עם רבים מהאנשים שאני מכיר.
ד. זה מזכיר לי שאני לא מפסיד כלום בכל מיני הקשרים.
4. שנוספה לאוסף עוד דוגמה מוצלחת לקשר הבלתי נמנע בין עיצוב חווית המשתמש וההתנהגות של קהילת המשתמשים.
5. שבכל זאת נולדו כאן כמה כותבים/כותבות חדשים ששווה לקרוא, ואולי לא היו נולדים בלי התירוץ הקפאיני.

(נ.ב. בכל מקום של תוכן גולשים יחס הרעש-אות הוא לטובת הרעש, שלא יובן שאני מתלונן. בכלל להתלונן זה לא העניין כאן.)

ומה אתכם? אתם מוזמנים להוסיף דברים שאתם אוהבים/שונאים כאן. או שם.

קומיקס ברשת – סוג של נספח

Batman by lay d lay לפני מספר שבועות נילי אורן כללה אותי בין אנשים שראיינה לכתבה במעריב (שעלתה גם ב-NRG) על קומיקס באינטרנט. אהבתי את הכתבה הסופית, אבל דבר אחד הפריע לי קצת – היא קבלה טוויסט מפתיע לכיוון של "קומיקס הוזנח ברשת". זה, כמובן, משפט שאני לא מסכים איתו כלל.
בכל אופן – בשביל מה יש בלוג? הינה התשובות המלאות שלי לשאלות הכתבת (אחרי קצת עריכה ותיקונים קלים לבלוג).

מהם בעיניך החסרונות והיתרונות של הפורמט האינטרנטי לקומיקס?
החיסרון המרכזי הוא שדף הנייר עדיין מאפשר רזולוציה יותר גבוהה מאשר דף ברשת, וקשר יותר בלתי אמצעי עם הקורא. המשמעות היא שחווית הקריאה של קומיקס מודפס היא עדיין יותר טובה, ובעיקר כשמדובר בסיפורים ארוכים.
בסטריפים – קומיקס יומי של כמה פאנלים, כמעט ואין הבדל. וזה נהדר.

היתרון הכי גדול של הרשת הוא שהיא מורידה את עלויות ההפקה וההפצה באופן מהותי. להוציא לאור ולהפיץ קומיקס באמצעים המסורתיים זה יקר ולא פשוט, אפילו שדורות של יוצרי קומיקס עצמאיים כן מתמודדים עם הקושי הזה – אי אפשר להשוות את זה ליכולת לפרסם קומיקס באופן שיהיה נגיש לאנשים בכל העולם. הרשת מאפשרת להמון יוצרים וקוראים להיפגש. יש אמנם מגרעות לקלות הפרסום ועודף המשוב, שלפעמים יכולות לפגוע בצמיחה של יוצר ובדיאלוג הפנימי שלו, אבל בסופו של דבר בזכות הרשת קוראי קומיקס מגלים הרבה יוצרים חדשים ויכולים לנסות קומיקס מגוון יותר, ויוצרים מוצאים קהל כבר בשלבים מוקדמים, ויכולים להתפתח משם באופן עצמאי. הטבע הקהילתי של הרשת גורם להרבה חומרים טובים לחלחל ולהתגלות.

מה אתה מעדיף באופן אישי  – קומיקס בפרינט או ברשת? למה?
מהסיבות שלמעלה, אני מעדיף קומיקס בפרינט.

האם לדעתך מצב סצנת הקומיקס ברשת – בארץ ובחו"ל, משביע רצון? למה?
הסצנה פורחת כפי שלא פרחה מעולם. הרשת כולה חיברה את הקהילה המאוד מפוזרת של חובבי קומיקס בעולם, כפי שעשתה להרבה תחומי עניין אחרים. היא מאפשרת לקהילה הזאת ליצור מפגשים, שיתופי פעולה ואינטראקציה של יוצרים וקוראים מעל גבי הרשת. ריבוי הפסטיבלים והכותרים החדשים בישראל קשור קשר הדוק לקלות שבה אפשר להגיע אל הקהילה הממוקדת של החובבים מעל גבי הרשת. זמינות המידע תמכה באופן חשוב גם בהופעה של שירותי הזמנות וחנויות, שמצידן נהנות גם הן מצרכני קומיקס מעודכנים יותר. ככה שנוצרים מעגלי קסמים שמחזקים אחד את השני ואת התחום כולו.
לאן הקומיקס ברשת יכול להתפתח, ומה נדרש לשם התפתחות כזו?
יש מעט מאוד קומיקסים שגם מנסים לחקור תכונות אחרות של המדיום, "
כשאהיה מלך" שמוזכר בכתבה הוא דוגמה מצוינת ומעוררת עניין, אבל אלו ניסיונות מוקדמים ועוד אי אפשר להצביע על קומיקס ממש בשל שכדאי להעדיף לקרוא אותו ברשת בגלל השימוש הייחודי במדיום.
(בונוס בלוג: "
הפורמליסט" של דניאל מרלין גודבריי, ורשימה שלמה של "ממציאים מחדש" שאסף סקוט קלאוד)
אישית, אני לא יודע כמה זה מעניין, אני מרגיש שהקומיקס הוא מדיום מספיק עשיר ובלתי ממוצה גם עם ארגז הכלים הרגיל שלו. להערכתי ששיפורים בטכנולוגיות מסכים, אינטרנט בכל מקום ובמגוון פלטפורמות, והמצאות שעדיין קצת רחוקות מאיתנו כמו נייר דיגיטלי ישפיעו גם.

מהו קומיקס הרשת החביב עליך – בארץ ובחו"ל?
יש הרבה אהובים, אבל אם לבחור אחד, אז בישראל הכי אהבתי את "
דבר אל הרוח" של ניר מטרסו בזכות המקוריות והתעוזה. ובחו"ל את when i am king בגלל השילוב בין פשטות, חוכמה, ושימוש מעניין במדיום. סטריפ: את פרי בייבל פלושיפ הסוריאליסיטי.

מהם אתרי הקומיקס שהם חובה לכל חובב בעיניך?
פליקר ולייב ג'ורנל מומלצים לכל יוצר כפלטפורמה להגיע לקהל ולהיות חלק מקהילה של יוצרים. לקוראים אני ממליץ על
הבלוג של פנטגרפיקס שהוא אתר חובה לכל יוצר. הם ההוצאה הכי טובה של קומיקס מגוון ואיכותי בשפה האנגלית.
"
comic book resources" הוא פורטל חדשות וביקורות יעיל לתחום. 
 
web comics review הוא אתר מצוין לגילוי קומיקס רשת
כדי להתעדכן בקומיקס ישראלי –
הבלוג של אמיתי סנדי
"סיפור מלא" הוא בלוג שמביא
סיפורי קומיקס מלאים מרחבי הרשת והעריכה שלו לרב מצוינת.

לכתבה ב-NRG