לא ממש תפור עליך – פוסט מרושל

Hat are his hobby, scanned by: Bryan Costin, from a New Year's guide in the January 1949 isssue of TRUE, "The Man's Magazine". בחיפושים אחרי תוכן מקורי במקו, כדי לחגוג את זה שאחת מתקלות הוידיאו הכי מעצבנות שהיו לי אי פעם כמשתמש החליטה להניח לי סוף סוף ופתחה בפני עולם ומלואו של ג'אנק-פוד חזותי, גיליתי את המדור/פינה/סדרה "תפור עליך" עם הסטייליסט גל אפל.

כמי שאחד ההובסשנים (הובסשן = הובי + אובססיה. הברקה של ע'.) שלו בשנה האחרונה הוא אופנת גברים לדורותיה, מיד צפיתי בכל הפרקים שיצאו עד כה, במקום שלל משימות שעלי לעשות ונע בין לשלוח קולקטיב דואר סוף כל סוף ולשטוף כלים.

ההבטחה: "נמאס לך שאמא בוחרת לך בגדים וחברה שלך קונה לך אותם? קבל פטור. או יותר טוב, קבל את גל אפל: האיש שמלביש את הסלבס, הסטייליסט הסטרייט הראשון לציון – ומי שיעזור לך להרכיב מלתחה, להתלבש בסטייל ולהצטייד בפריטים שעושים את העבודה. והכי חשוב – בלי לעשות מזה עניין."

כן, חשוב מאוד להגיד שהוא סטרייט, כי להתעסק עם בגדים זה לאומואים, אבל מילא. הרי ברור שפוליטיקת המגדר הניאו-שובינסטית בישראל קובעת: נשים ממארס, גברים מערס. אני מוותר על זה מראש, ועל עוד הרבה כפי שתראו מיד, אבל יש לי דעה, אלא מה? אז אם יש לכם סבלנות, הינה…

אם היה לי כוח, הייתי כותב ניתוח סמיוטי שלם על האופן בו הסטייל הכללי של הסדרה מאמץ לחלוטין את הסטריאוטיפ של הגבר הישראלי המצוי כפי שהומצא על ידי ערוץ שתיים, ומסמפל אותו מחדש באמצעות ציטוטים מטרנדים (של אופנת רחוב אמריקאית ממוסחרת בעיקר). התוצאה, לעתים יותר קרובות מרחוקות, היא מפלצת פרנקשטיין של ערסיות-קורבנית-אופנה.

אני בהחלט לא מומחה לאופנה. אני מודה שאני חובב מוחלט (אך שקדן) וגיק אופנה בהתהוות, ואם נהיה נדיבים נוסיף שלצד זה יש לי גם הזכות לגור ולעבוד במרכז של אחד ההאבים הכי חשובים של אופנה בעולם כרגע – המזרח התיכון של לונדון + סקרנות ועיניים פקוחות + יותר מעשר שנים של עבודה שמרכיב העיצוב החזותי בה מרכזי ולעתים קרובות משלבת מרכיבים של אופנה.

עדיין, כשיש בעיות שאפילו טירון כמוני מצליח לראות, זה אומר דרשני.

נתחיל מרשימת דברים שנתעלם מהם או נסלח עליהם, מאחר והם דעתי והמקומות הצפויים מראש "להתנגשות תרבותית".
אני בכל זאת אוציא אותם, גם כי בבלוגים של אופנת רחוב ישראלית אני רואה קולות אחרים שלא זוכים לביטוי אצל אפל (נמרוד ב- ilook, יעל ההולכת ברחובות אני תמיד אשמח לגלות נוספים שווים דרך התגובות), וגם כי שחרור קיטור זה טוב נגד מרירות וסרטן, וכמובן כי אני כותב את הפוסט הזה כרגע במקום לנהל את ספרי החשבונות שלי ולסיים אחד משישה פוסטים מקצועיים באנגלית שהם כמעט גמורים ומאמר אחד שאני דוחה כבר יותר משנה (הלו דריה!). ברשימה השנייה יהיו דברים שדורשים תיקון בהמשך הסדרה או ב"עונה" הבאה:

להמשיך לקרוא לא ממש תפור עליך – פוסט מרושל

מחפש תשובות, לפעמים מוצא

לפני בערך שבוע, הצטרפתי לרשימת האנשים שענו לשאלון של סיני גז.decision... decisions... by piX dust

חצי אישי, חצי ציבורי, חצי חושב, חצי מתחכם. כן, ארבעה חצאים. הלוואי שהיו רק ארבעה, או שלפחות המספר לא היה זוגי, זה היה עוזר בהצבעות המליאה של החצאים.
אז עם כל הרגשות המעורבים שתמיד כרוכים בסיטואציות כאלה, כי יש משהו מאוד בלתי אפשרי בראיוניות כאלה (ובראיונות בכלל, אגב). בעיקר אם אתה פרפקציוניסט. אבל בסך הכול די נהניתי, ואני חי בשלום עם התוצאה.שזה אולי סימן שאני מתבגר. קצת.

אז הינה השאלון. איתי. מקווה שתמצאו בו עניין או שעשוע או משהו.

 

נ.ב.
אם אנחנו כבר מדברים. ואם יש לכן כוח לזה… אני תוהה מה שלוש קוראותי חושבים על העניין הבא.
אני מנסה להגדיר לעצמי את התפקיד של הבלוג הזה. נראה לי שהוא מאוד צומצם. ענייני אינטרנט הולכים לבלוג של הקולקטיב (ולא מספיק לאחרונה, במסגרת פשיטת רגל משימתית כללית שמשתוללת אצלי). עניינים מקצועיים אני כותב באנגלית בבלוג האנגלי – גם כדי שיגיעו לקהל רחב ככל שאפשר, וגם כי כאן המרכז המקצועי שלי כבר שנים (ובשלוש-ארבע השנים הקרובות, כנראה. אחרי – אין לדעת.). צד של בלוג אישי לא ממש מתאים לי – זה מכניס אותי לחרדות. אני עוד בילדות שרתי "אדם בתוך עצמו הוא גר / לפעמים פותח דלת  מקבל מכה." אני לפעמים מרגיש חשיפה אפילו כשאני עושה שרינג לאייטם בגוגל, אז מה שקורה בפייסבוק ופליקר שלי מספק לי מספיק דאגות מהבחינה הזאת.
אז מה בעצם יכול להיות כאן? רק לינקים/ארכיון ל"פרסומים" בעברית והודעות על ענינים ציבוריים בעת ביקור? (שתי הרצאות על קומיקס בכנס קאבום בחנוכה, פרטים בקרוב. ואחת על שיווק – פנימית, באחד ממשרדי הפרסום. פתוח להזמנות נוספות. פנוי להובלה.) זה מספיק? יש עוד משהו שאני יכול לעשות כאן?
בצר לי, התחלתי לכתוב שטויות בטוויטר. Mוזמנות לשלי.

קשה לעורר בלוג מתרדמה, שלא לומר תרדמת

העליתי לבלוג האנגלי שלי פוסט שהוא תמצית של מצגת שנתתי, ושגם הפכה למאמר ארוך יותר (יש לינק מהפוסט, וגם ל-PDF, וגם אפשר לראות את המצגת), ומתמצת את השקפת העולם שלי לגבי איך צריך לעבוד על מותגים (ובעצם כמעט בכל סיטואציה שיווקית). רעיונות שרצו והבשילו לי בראש הרבה זמן, ושמאז שעזבתי את סיגל אנד גייל ב-2003 גם היה לי זמן לבחון אותם על פרויקטים שהובלתי אותם, והיה לי יותר חופש פעולה בהם.

אז בגלל שהיה רדום אצלי לאחרונה (חודשים ארוכים, מודה במבוכה, למרות שבקולקטיב כן פרסמתי), אולי שווה לשלוח אתכם לשם אקטיבית. אם הוא מוצא חן בעיניכם הפניות יתקבלו בהערכה.

נ.ב.

ואם תרצו עוד, אז יש גם את המאמר שלי על עלילות שיווקיות.(פוסט ארוך ולינק להורדה כ-PDF)

מאמר מקוצץ שלי בבגרות בהבעה?!1!?

07-07-2008 13-24-28זה בהחלט אחד הדברים הכי מוזרים שקרו לי בחיים.

ביום שישי מישהו יצר איתי קשר בפייסבוק לספר לי שיש טקסט שלי בשאלון מבחן הבגרות בחיבור עברי.
חשבתי שמדובר לכל היותר במשהו פנימי, אבל מסתבר שזה הדבר האמיתי.

זה מאמר שכתבתי בהזמנה למוסף התרבות של מעריב ועלה גם ב-NRG. מעולם לא חתמתי על ויתור זכויות מול מערכת המוסף, וגם לא הייתי עושה דבר כזה בהתחשב בתשלום הזניח שהם הציעו. הגרסה שבמבחן קוצצה ורודדה לחמש פסקאות קצרצרות שהקשר בינן ובין הטענות המקוריות של המאמר חלש למדי בהתחשב בשיבוש "פרופורציות הייצוג". למעשה, אני די נבוך לחשוב שכמה תיכוניסטים נבונים ואולי אף אוהבי קומיקס נאלצו לקרוא אותו בצירוף שמי.

מצד שני – אחלה אנקדוטה, לא?

נ.ב
ציון הבגרות שלי בחיבור עברי היה בינוני מאוד. בחרתי את הנושא היצירתי וכתבתי עליו אנליטית או להיפך. לא זוכר. אני רק זוכר שכשיצאתי בתחושה מצויינת החוצה וסיפרתי למורה מה עשיתי היא החווירה ואמרה "מזל שיש לך את ציון בחינת המגן.".

טיפול רפואי לפליטים, ועכשיו.

אין לי מה להוסיף לכול מה שנאמר. יש דברים שלא זקוקים להסבר.
שאלות? יש תשובות אצל שוקי.

דבר ה-SEO: פליטי דרפור, פליטי דארפור, עזרה לפליטים, איך אפשר לעזור לפליטים

קרן הומניטרית מחפשת מעצב/ת לאתר

הזדמנות מיוחדת למעצבי האתרים שבכם.

ה-BSST, British Shalom Salaam Trust מחפשים עיצוב ובנייה של אתר חדש, במקום האתר הנוכחי שנראה קצת חובבני.

מדובר בקרן התומכת ביוזמות הומניטריות שתומכת במגוון מיזמים ישראלים ופלשתינים בתחום קידום השלום ודו-הקיום בין העמים. הגישה שלהם מעניינת: עובדים על ריבוי מענקים קטנים שתומכים במיזמי גראס-רוטס, בגישת "תנו להם חכות ולא דגים." בין הארגונים הישראלים הנתמכים גם סלון מזל ומחסום ווטצ'.

האתר שהם מחפשים לא מורכב טכנולוגית, בעיקר מחפשים לתת לתוכן שלהם ליטוש עיצובי שישקף את הארגון המקצועי ורב הפעלים שמאחוריו. התוכן יישאר פחות או יותר זהה.

עדיפות למתנדבים, אם כי יש אפשרות לתשלום סמלי (שמאחר והוא בפאונדים אני משער שיהיה גבוה מתשלום סמלי ישראלי).
יש כאן הזדמנות לעזור לארגון שעושה הרבה דברים טובים וגם לקבל חשיפה בינלאומית מול שכבת נאמנים ותורמים בפרופיל מאוד גבוה.

משרדי אינטראקטיב – זה יכול להתאים גם לכם כפרויקט פרו-בונו. לאנשי מקצוע מנוסים אני מניח שמדובר בערך ביום עיצוב וחצי יום תכנות HTML.

אם אתם חושבים שאתם יכולים לתרום למטרה החשובה הזאת, אנא פנו ל: my2ndinbox@gmail.com נא לצרף לפנייה שני לינקים לאתרים שבניתם לאחרונה, ואם יש אז גם לאתר פורטפוליו מעודכן. נא לפנות עד 21.4.2008

הערות על שיווק ופרסום באינטרנט (עבור כתבה בכלכליסט)

spilled milk by Dano Nicholsonאיתמר שאלתיאל, המוכר גם כאחד החלקים היותר פעילים של "ההם", פנה אלי בתחילת מרץ עם שאלות על שיווק ופרסום באינטרנט, עבור כתבה לכלכליסט. מטבע הדברים, תשובות כאלה תמיד מקוצצות, מה גם שבראיון (דרך האימייל) הספציפי נכללו נושאים רחבים.
חשבתי לנצל את זה שיש בלוג ולהעלות הנה את התשובות המלאות (עם שינויים ותוספות קלות) בתקווה שתמצאו בהן עניין.

אני מדגיש מראש – אני לא איש פרסום, ומעולם לא עבדתי במשרד פרסום. אני מכיר את התחום מקרוב מאחר ובאופן שוטף כיועץ אני עובד יחד עם הפרסומאים של הלקוח, וברב הפרויקטים שלי, בשנים האחרונות, גם אחראי על כתיבת עיקר הבריף למשרד הפרסום . התשובות שלי מגיעות יותר מהצד של המפרסמים, מנהלי השיווק בעיקר, כי הם הלקוחות שלי – איתם ולצידם אני עובד. (כמו כן, יש לי היכרות, מימי יואל, עם הצד של להיות חלק מארגון תוכן שעיקר פרנסתו על מכירת מדיה פרסומית).
המינוס של זה ברור. הפלוס הוא שבניגוד לכל עובד פרסום על גבי הכדור, אין לי שום אינטרס לבחור דווקא בפרסום כפיתרון השיווקי, קל וחומר לא בדרך שכרוכה במכירת הכי הרבה מדיה.

חלק מהרעיונות הזכרתי בעבר באכסניות שונות. אז הינה, השאלות והתשובות.

ש:  יש כל מיני נתונים על מספר המסרים הפרסומיים שאנחנו נתקלים בהם ביום. המספר הגבוה ביותר הוא 3,000, הנמוך ביותר הוא 700, מהמעט שאני ראיתי. ככל שיש יותר מסרים פרסומיים, כך נראה, יש יותר פרסומות, וגדלה המלחמה על תשומת הלב של הצרכן. כיצד פרסום או שיווק יכולים לשמור על האפקטיביות שלהם בשוק כזה?

להמשיך לקרוא הערות על שיווק ופרסום באינטרנט (עבור כתבה בכלכליסט)