וובסטר הוא מפגן כוח, אבל לא מקל על צריכת תוכן עצמאי

61143261_a9edf88ea4_m.jpgלהיכנס לוובסטר של חנן כהן (דיווח מפורט של אהוד קינן), זה כמו כמו להסתכל על נהר של תוכן. כן, יש משהו מאוד מרשים בלראות כמה תוכן עצמאי שוצף וקוצף בערוצי הרסס העבריים העצמאיים, ולא סתם תוכן עצמאי, אלא תוכן שעבר איזשהו סינון מינמלי שכן מפריד ממנו חלק גדול מה"רעש".

אבל מה יוצא לנו מזה בסוף היום? הרי לנסות ולצרוך תוכן עצמאי דרך וובסטר, זה כמו לנסות לשתות ממפלי הניאגרה – אף אחד לא יכול לעמוד בזה. אולי אפשר לקפוץ לשם מדי פעם ולהגריל מישהו חדש ולא מוכר, אולי אם יש משהו שכולם מדברים עליו, זה יאפשר כניסה לתוך השיחה מאחד הפתחים, אבל לרב זה לא יקרה, והכלי הזה לא יכול לעזור לצריכה נבונה ושיטתית של תוכן עצמאי.

אז מה נשאר? מלבד מפגן הכוח הכמותי, וובסטר הוא בעיני סוג של תשתית שמתחננת שמישהו עם יכולת פיתוח וארגון יעשה איתה משהו.

אלגוריתם דמוי מימורנדום שמציף את השיחות המרכזיות לא יכול לעבוד, לדעתי, ברשת העברית בגלל הגודל, מה גם שהוא יציף למעלה בעיקר את פוקוס המדיה/טכנולוגיה, שהוא רק חלק קטן מהתוכן העצמאי, מעניין קבוצה מאוד מסוימת, ובלאו הכי לקבוצה הזאת יש כבר לא מעט מרכזים (בזכות סוכנים אנושיים עצמאיים או מהעיתונות או גם וגם) ללמוד מהם על מה שקורה ואיפה שהוא קורה.

גם מודל דיג לא יעבוד מאותה סיבה – אין  מאסה קריטית.

מה נשאר? הגישה הידנית, אוסף עורכים  מתנדבים שמחלקים ביניהם את האתרים לפי נושאים ומציפים למלעלה את התכנים הנכונים בתבונה וברגישות. אז זה יכול להיות באמת מרכז לקריאה אמיתית של תוכן עצמאי ולא רק לדגימה שלו / להבנת הממדים שלו.

זה משהו השיווק הממוקד באינטרטנט הזה!

תפוז יודעים עלי הרבה דברים, אבל זה לא מפריע להם לבזבז לי את הזמן, וללקוח שלהם את הכסף.

ש���ק ���ק� ��תר תפ��

(ובשולי הדברים, המיני-סייט של המפרסם, מכללת שדה בוקר, מכיל את השאלה הרטורית המופזת הבאה: "מתי השתתפת בבניית פיל מעופף בגובה 4 מטרים עשוי מחומרים ממוחזרים?"  יש דברים שגם כפרודיה לא היינו מצליחים להמציא…)

הערות לסדר קולקטיב #266

הקולקטיב #266 באוויר, אלה ההערות שלי הפעם…

  1. זה נכון שאף אחד לא מצפה מכנסים מסחריים, אירועים עם נטייה יחצ"נית במהותם, להכיל עיתונות נוקבת, ועדיין החיים הקלים שעשו לחלק מהאורחים בכנס של דה מארקר היו מרגיזים ממש, ולא אחת אנשים בקהל לידי רטנו ממש. למשל, השאלה שהייתי שואל את מאיר ברנד, מנכ"ל גוגל ישראל: "בהתחשב בעובדה שכל כך הרבה שירותים ומודלים של הכנסה בגוגל נשענים על מאסה קריטית, איך תתמודדו עם מגבלות בלתי ניתנות למשא ומתן שקשורות לגודל השוק וריכוזיות מבנה התקשורת? ואם אפשר, אז גם האם יש לכם תכניות לטפל כיאות באופן בו גוגל מנתח את המורפולוגיה של השפה העברית?" מצד שני, לפי מה שני שומע מעיתונאים בכל מקרה לא הייתי מקבל תשובה. ההשערה שלי: זה פשוט לא יקרה, ישראל מבחינת גוגל היא עשיית V, אי שם במעמקי הזנב הארוך. כן – יש להם תקוות לגבי מרכז הפיתוח, לא – הם אף פעם לא ישקיעו בצרכים המורכבים יותר של דוברי העברית (מורפולוגיה למשל), לא – האלגוריתם גוגל ניוז לא יעבוד לעולם במבנה הריכוזי של התקשורת בישראל, גם אם כולם כולם כולם ירשו לו לקחת אייטמים. גם אם יתכנתו אותו מאפס – המקסימום שהוא ייתן לא יצדיק מה שביקור קצר בכל אחד מאתרי החדשות המובילים עושה מעצמו.
  2. סיפרתי כאן על קוקומנט, פתרון מעקב אחרי תגובות בפוסטים. נתקלתי לפני כמה שבועות בשירות אחר (בעל השם הלא פחות מעצבן קו.מנטס), שהוא הרבה יותר פשוט – הוא עוקב אחרי ת'רד תגובות שלם בבלוג בעזרת RSS התגובות של אותו בלוג, והוא יותר יעיל מקוקומנט שאמנם יש לו יותר תכונות, אבל במעקב אחרי השיחה נוטה לעשות שגיאות מביכות. לדוגמא, שיחה אחת אצל עידוק שניסיתי לעקוב אחריה דרכו, ומאז הוא שולח לי תגובות מקריות שלא קשורות אליה. השירות הזה "רק" עוקב אחרי השיחה אבל עושה את זה מעולה (בתנאי שיש רסס לתגובות).
  3. סיכמתי סוף סוף את כינרנט בבלוג שלי . ודרך מאוד יעילה לעקוב אחרי מה שחשבו האורחים מחו"ל היא לעקוב אחרי התג בטכנורטי , טום אווסלין ניסח את הפוסט שלו כמכתב לאמא. בעברית, נכון לעכשיו, בועז רימר מוביל את הסיקור .
    ירדן העלה את הפתיחה שקדמה לדיון שהוא העביר: ניהול קשב ואזרחי העידן הדיגיטלי הנואשים .
  4. ואם כבר מזכירים ניהול תשומת לב, מאוד רציתי לנסות לעבור לקורא הרסס רוגו' , בגלל המוגו' – כינוי לאלגוריתם חדש שהעלו שמשתמש בפידבק של הגולשים האחרים ושלכם כדי להגיש את הר הרסס ממוין לפי רלוונטיות. אבל לרע המזל, יש פגם עיצובי מרכזי מאוד ברוג'ו – זה קורא רסס שלא מבין את עיקרון האנבולדינג, ואי אפשר לסמן בו הודעה ככזאת שנקראה ושהיא תעלם (אפשר את כולן ביחד), בלי זה קורא רסס לא שווה כלום. מה שרוג'ו כן עושה מצוין בתחום ניהול תשומת הלב, זה ניוזלטר שבועי של מיטב הבלוגוספירה .
  5. התוצאה השנייה בגוגל כשמחפשים את יו-טיוב, היא הסימספסונז לייב שהבאנו כאן פעם קודמת (דוגמא טובה לכמה ששיווק ויראלי הוא בלתי צפוי). אבל הז'אנר ששולט כרגע באתרי הוידיאו האישיים (לפי רשימות הלהיטים ולינקים שנשלחים למערכת בכמות מעוררת השתאות) זה בני עשרה שעושים עם השפתיים כשברקע מתנגן שיר רוק או פופ (קאריוקי שהוא רק הפוזה בלי הנשמה, נראה לי שזה דורש טור של פויר). התופעה מתקדמת בהדרגה לממדים כאלה , שנראה שבקרוב היא תהיה חובה כדי לקבל עמוד במייספייס, או משהו כזה.
  6. מהסיבה הפשוטה שאני מכיר מעט מאוד דוגמאות לשירותים שעשו הרמת מתג שכזאת, למרות שהם לקוח, חשבתי שמעניין להפנות את תשומת הלב לאפקט של "הרמת מתג קהילתיות" על esnips, כשהאתר עבר לגירסה חדשה שמדגישה יותר את הצדדים הקהילתיים. 300%.
  7. הכול קצת בדיליי בגיליון הזה כי מיד אחרי הנסיעה לישראל, "ביליתי" שבוע חולה במיטה. נראה לי שמאוד לא פוליטיקלי קורקט להגיד את זה דווקא היום, אבל אני מרגיש כמעט כאילו קמתי לתחייה. אהמ. (-;

תוספי פיירפוקס מומלצים לחבר טוב

Get Firefox!

הי חבר,

הבטחתי מזמן, ולא הגעתי לזה. גם הייתי ממש חולה בשבוע האחרון.
בכל מקרה – ברוך הבא למהפיכה. ואני לא מדבר על מהפיכה חברתית, למרות שיש טוענים כך. זאת קודם כל מהפיכה באיכות חווית הגלישה שלך, אבל בשביל שזה יקרה באמת ולא רק בקטנה, אתה צריך לדגם את הדפדפן שלך, וזה אומר אקסטנשנז.
אז הינה התוספים (extensions) הכי אהובים עלי בפיירפוקס. בינואר התקנתי את המחשב מחדש, כמו שאתה יכול לתאר היו לי הרבה יותר, אבל אלה שרדו את המעבר וחזרו לשכון בדפדפן. המשותף לרובם זה שהם מאיצים את הגלישה או הופכים אותה ליותר "חלקה".

Google toolbar
שקוף. משמש גם כספלר, תתעלם ממילוי הטפסים שלו ותשתמש ברובופורם (ראה למטה).

Delicious
אם אתה משתמש בדלישס התוסף שהם יצרו בעצמם עושה עבודה לא רעה של הצעת תיוגים והאצה של כל הסיפור.

Super Dragandgo
עושה דבר פשוט אבל מדהים – גרירה קטנה של לינק פותחת אותו בטאב חדש. יש לו עוד כמה יכולות, אבל זאת החשובה שבהן כי היא מאיצה את הגלישה בטירוף. באותו הקשר, שים לב שבהעדפות של השועל עצמו, רצוי לבקש שפקודת פתח בחלון חדש תיפתח בטאב חדש במקום בחלון חדש. נוח.

Tinyurl creator
יכו להיות שלך זה יהיה פחות חשוב לי זה עוזר בגלל הקולקטיב. הופך לינקים ארוכים לקצרים בלי שצריך ללכת לאתר שעושה את זה.

IE view
לאתרים בעיתיים – פותח בזריזות את העמוד שאתה נמצא בו או הלינק שאתה עליו באקספלורר, יש המון תוספים כאלה, כולל כאלה שפותחים אקספלורר בתוך הפיירפוקס, אבל זה קטן ונוח.

Bugmenot
למניעת הרשמה מיותרת באתרי תוכן שאתה רוצה לקרוא בהם מאמר אחד בדיוק והם רוצים שתמלא חמישה עמודי טפסים ותקבל ספאם עד סוף ימיך. חוסך את הטיול לאתר של הפרויקט (מאגר שמות וסיסמאות לאתרים שאינם בתשלום, שים לב שזה בטח אומר שאתה מפר את הסכם המשתמשים שלהם… (-; ).

+Copy url
במקום רק להעתיק לינק, אפשר להעתיק לינק עם ציטוט ו/או כותרת המקור. חיוני לאיסוף מידע. [עדכון: אמנם הוא לא עובד בגרסאות חדשות של פיירפוקס, אבל אפשר לעדכן אותו בקלות לפי ההוראות כאן. על אחריותך כמובן.]
ynet / haaretz
אפי נדיב הוא אדם יקר שכתב שני תוספים, שמסדירים ומסירים כמה דברים מעצבנים באתרים הנ"ל.

ולסיום, רובופורם, תוכנת העזר האהובה עלי בשנה האחרונה שלדעתי את החיסכון בזמן בזכותה אפשר כבר כמעט למדוד בימים – מילוי טפסים אוטומטי (כולל יכולת לזכור כל מיני זהויות, כתובות, כרטיסי אשראי והמעבר ביניהן פשוט וקל), מאגר שמות משתמש וסיסמאות (שהיא גם מייצרת, סוף סוף מפסיקים להשתמש בסיסמאות קלות לפריצה או אותה סיסמה בכל אתר), ולא רק מאגר אלא בלחיצה אחת התוכנה הולכת לאתר ממלאת שם וסיסמה (או יותר) ועושה לוג-אין. חי מצוין עם פיירפוקס ואני ממליץ גם על גרסת הדיסק און קי שלה, שבשילוב עם פורטבל פיירפוקס מסונכרן היטב, אומר שבעצם כל מחשב זר הופך להיות די דומה למה שאתה רגיל ברגע שאתה מחבר אליו את הקטנטן. אני מיסיונר גאה של התוכנה הזאת, בחיי. אחת ההוצאות הכי יעילות שעשיתי.
ויש להם גם הסברים בעברית

אני חושב שיש סיכוי שהרשימה הזאת תעזור לעוד אנשים, אז אני מפרסם אותה גם אצלי בבלוג…

מקווה שליל הסדר עבר עליך ועל בני ביתך בשלום, אצלי עדין אי-סדר.

שלך,
אורי

נ.ב.
ולכל מה שקשור באתרים ההם שאף אחד לא גולש בהם אף פעם, יש כאן בוקמרקלטים ותוספים לבטיחות ונוחות (בעיקר זה שמבטל רידיירקשנז).

חברים בלבד? לא החברים שלי, בכל אופן

תגובה שהיתה צריכה להיות טראק באק. עוד לא התרגלתי… (-:

ימי, אתה קצת טוחן דברים שכבר נידונו ונדושו, אבל אתה מתעלם מהעובדות, ולכן רצוי להגיב:
האשמה שלך של החבר מביא חבר היא בלתי מבוססת בעליל, ועל גבול הדיבה, מעט מאוד מהכותבים ברשימות הכרנו או אנחנו מכירים מהחיים, ומעט מאוד אנשים מצהירים על עמדתם הפוליטית בעת הבקשה להצטרף. המכרים היחידים שלי שם הצטרפו בשבועות הראשונים כשהיינו צריכים גרעין ראשוני כדי לשדר מה זה בעצם.

תנאי הקבלה הם בדיוק מה שכתבת, רק יותר קשוחים – בדרך כלל, ספר אחד, תערוכה אחת, לכתוב באתר אחד ברשת, וכדומה לא מספיקים. מה כן? תראה את מי שנמצא כרגע ב”חדשים”, לא ממש תנאי כניסה פאר-פטצ’ד וממש לא מועדון חברים.
יש אצלנו מגוון כותבים ברמת ה”הזדמנות השווה“ (מלבד תנאי הקבלה) יותר גדול מכל פלטפורמה _סלקטיבית_ אחרת. מה שאתה כותב פשוט לא מתחשב בעובדות.

אני מברך לגמרי על היוזמה של בלוגס ואת רן אני בכלל מעריץ – יזם רשת עצמאי מהסוג שרק ירבו אצלנו. אבל אני לא רואה את רב הכותבים אצלי נאבקים בוורדפרס על בסיס יום-יומי. היוזמה של בלוגס פשוטה יותר להצטרפות, ומצוינת, אבל ממוצבת הרחק מתחומים לא עסקיים.
כשרשימות עלה בקיץ 2003 הבלוגים בארץ היו במקום אחר לגמרי. תודה לאל, הם כבר לא שם.

תכני טלויזיה ברשת

צביקה בשור כותב בבלוג החדש שלו בבלוגס, על האתגרים של העברת תוכן טלוויזיה לרשת. הוא מונה מיעוט אייטמים, חומר שלא עובר טוב לרשת, והעדר חדשות.
ההשקפה שלי על העניין אחרת, למרות שאני מסכים עם צביקה שמדובר באתגר גדול:
האתגר של שחקן טלוויזיה ברשת הוא להיות יעד, אבל הפתרון הוא לא להיות אתר בית. יותר מזה – לפעמים אפילו האתר שלך עצמו לא צריך להיות יעד, התכנים שלך הם אלה שצריכים להיות היעד.

ליוזרים יש הרבה צרכים, והם משיגים אותם בדרכים שונות, לא רק דרך פורטלים.
זה נכון שבישראל הכוח של הפורטלים עדין נשמר, בגלל שזה שוק קטן וריכוזי, וכנראה לא נגיע בקרוב לרמת הביזור של צריכת התוכן שמאפיינת שווקים בחו"ל.
אני לדוגמה – זה שאין באתר של קשת חדשות, לא משנה את העובדה שאני מקבל לאימייל את מילון הרומנית של ארץ נהדרת ונכנס לאתר שלהם. אני מעריך שיותר אנשים גילו את האתר של ארץ נהדרת דרך לינק שהם קבלו, מאשר דרך כתבה או באנר. (אוקיי, אולי לא יותר – אבל להערכתי לפחות באותה מידה, חבל שאי אפשר לגרום לאנשים שם לחשוף נתונים).
האזכור של ארץ נהדרת מראה גם שיש בעצם תכני טלוויזיה לא מעטים שעוברים לאינטרנט מצוין. כמה מהויראלים הכי מצליחים בשנתיים האחרונות באו מהטלוויזיה, האינטרנט בשנתיים האחרונות צופים לדיילי שואו יותר מכל ערוץ פרסום אחר – הם בעצמם אומרים את זה. הראיון של סטיוארט בקרוספייר, והשיר של SNL נצפו יותר ברשת מאשר בטלוויזיה, ויותר מכמה מהאייטמים החדשותיים החשובים ביותר השנה, ברשת או בטלוויזיה.
הפורטלים צריכים את שחקני הטלוויזיה כמו שהם צריכים אותם – כי היוזרים מתים על תכני הוידאו, ואין להם יכולת להתחיל לייצר תכנים כאלה בעצמם בצורה יעילה.

הערת שוליים: ברמה העולמית, אני חושב השחקן שממנו כדאי ללמוד, לדעתי, זה ה-BBC, שיוצרים שילובים מעניינים עם כל תכנית, תוך שימוש בדברים שהאינטרנט עושה יותר טוב. נכון – יש להם גם חדשות, אבל חלק גדול מהאתרים שלהם הם יעדים בפני עצמם. הם גם עושים בימים אלה נסיונות די חלוציים בלתת תכנים להורדה חופשית, ולא רק בהזרמה.

מרפי לא מחמיץ פתיחות

stormtrooper.jpgאתמול, רב היום, האתר הזה לא היה זמין לגולשי רב הספקים בישראל (האנגלי משום מה כן – איזה וודו של DNSים)דברים כאלה קורים. אבל לרע המזל, אתמול היה גם היום אחרי הלילה בו הכרזתי על פתיחת האתר הזה בפלטפורמות הכי משמעותיות שיש לי להפצת הבשורה על קיומו – קונספציה והקולקטיב.

יש לי ניסיון בדברים האלה, אני מעריך ש-90% מהיוזרים, אולי יותר, לא ינסו שוב לינק שלא פעל בפעם הראשונה אם הוא לינק חדש. עם כל העבודה לקראת העלייה, אני לא יכול להגיד שזה לא הזיז לי, זה סוג של נזק שייקח זמן ומאמץ לשקם אותו, ואני לא טוב בדחיית סיפוקים.
מה שחשוב לזכור, זה שבאתרים מסוג האתר הזה, לא משנה כמה קוראים אותך, משנה מי קורא אותך. אז נכון שיש רמות מסוימות שמהן והלאה כמות היא איכות, אבל ככל שהבלוגוספירה מבשילה והתחרות על תשומת הלב של הקוראים בה מתגברת, כמות תהפוך למשימה בלתי אפשרית לרובנו. להגיע לקהלי קוראים ספציפיים, יהיה מורכב יותר אבל במקרה של קהל ממוקד – הדרכים להגיע אל הקהל ריאליות יותר עבור "מיקרופאבלישרז".

הערונת: מחר-מחרתיים, חמישי-שישי אני בנסיעת עבודה לסיינט פטרבורג (3 עד 12 מעלות מתחת לאפס, תודה), אם אני לא עונה לתגובות וכו' – זה לא אישי.

באיחור מסוים, וכמו שמקובל להגיד – שלום עולם!

photo: spatial mongrel הפתיחה החגיגית והצהרת הכוונות המלאה נמצאות בבלוג באנגלית שנמצא כאן.
מי שממש לא מכיר אותי מוזמן לקרוא עלי קצת כאן.

למה הבלוג העיקרי באנגלית?
במשך שנים כל פעילות הרשת העצמאית שלי – מבחינת דברים שכתבתי בעצמי, ואתרים שעזרתי להקים, הייתה בעברית. אני שמח על ההזדמנות שהייתה (שיש) לי לתרום לרשת העברית. עם זאת, חלק גדול מהקהל והכותבים בתחום שבו אני עוסק כיום הוא דובר אנגלית, והעברית יצרה לאורך השנים סוג של חומה מפני שאר העולם.
העמיתים, הלקוחות, והתחום המקצועי שלי כולו דוברים אנגלית. בטח ובטח מאז שהתחלתי את הסיבוב השני בלונדון בנובמבר האחרון.

אז למה גם בלוג בעברית? להמשיך לקרוא באיחור מסוים, וכמו שמקובל להגיד – שלום עולם!