שחררו את הלמו!

אם לא הייתי מנותק אתמול באמסטרדם (רק נסיעת עבודה, לצערי), זה היה עולה כבר אתמול. בינתיים רבים כבר כתבו על זה. בין השאר:

חיים רביה
גל מור

חנן כהן

גדי שמשון

אמיתי סנדי
  (ממנו התמונה)

7489747.jpg

BlogDay 2006 ההמלצות שלי

201195654_c1d05a57c6_m.jpg

אז אמנם האתר של בלוגדיי עדיין קורס מדי פעם, אבל הינה חמשת ההמלצות שלי. הגישה שלי לבלוגדיי אומרת שאין טעם להמליץ על מה שכולם קוראים בלאו הכי, ובמקום זה אני רוצה לנסות להפנות לבלוגרים שלדעתי מגיעה להם הכרה יותר רחבה משהם זוכים לה.
  1. הפרדוקס. שרית היא בלוגרית די נחבאת אל הכלים, אבל הבלוג שלה הופך בהדרגה למרכז חשוב למידע על וורדפרס וטיפים לבלוגרים. הכי חשוב – הפעילות שהיא מובילה של תרגום טמפלייטים לעברית. פעילת רשת שעושה, ולא רק מדברת.
  2. אהוד קינן, האח של, נחטף זה מכבר על ידי ויינט. הבלוג שלו שקצת הוזנח מאז התחיל לכתוב שם, אולי עוד מבקרים יגרמו לו לחשוב מחדש על המקום של הבלוג בחיים שלו.
  3. נטע ד כותבת בתבונה ורגישות בלוג שהטראפיק שלו לא גבוה, אבל כמעט כל פוסט מאיר פינה חדשה או תופעה חדשה ברשת. נטע מבינה אינטרנט כמו שמעט מבינים. כבוד.
  4. אורי אשי. לבלוג של אשי פרופיל נמוך יותר מלבלוג של עמיתו אמיתי סנדי, אבל מלבד העיצוב המגניב, הוא גם כתוב היטב ויש לו כישרון להציף אוצרות רשת, בעיקר בתחום הנוסטלגיה והאנימציה.
  5. צבי גיל כותב ממרום שנותיו ונסיונו כאחד ממקימי רשות השידור וכניצול שואה. קול נדיר בבלוגוספירה הישראלית.

אמורות להיות חמש המלצות, אבל החלטתי להוסיף את יואב קרני כנספח. זאת המלצה לבלוגר יחסית מוכר. אבל אם יש שם מישהו בחוץ שלא קורא את יואב קרני, הגיע הזמן להתחיל. נכון שרב הפוסטים פורסמו קודם כטורים, אבל יואב מוסיף ערך מוסף משמעותי בעריכה, לינקים, ותמונות. זאת הזדמנות להזכיר שהרעיון להקים בלוג ליואב (שהגיע מצביקה בשור), הוא זה שהצית את היוזמה המכונה "רשימות". את השם, שמהרגע הראשון שקראת אותו במייל ידעתי שהוא השם המתאים (גם סגנונית, וגם מבחינת שמישות הדומיין), נתן יואב. והשאר היסטריה.

איך ליצור קשר עם בלוגרים מבוגרים? פשוט ליצור קשר.

תמר גרינברג-ברכה כותבת את הבלוג של גלה מחשבים, חברה המתמחה בהדרכת מחשבים בעיקר לקבוצות באוכלוסיה שהעולם הזה קצת יותר קשה להבנה או אף סגור בפניהם, כמו מבוגרים וגיל הזהב. בסלנג השיווק האמריקאי קוראים להם boomers & geezers, והם נחשבים לקהלי יעד נחשקים ביותר.
הכלל הראשון בבלוג חברה הוא להבין שאתה לא נמצא כאן כדי לשדר, אלא כדי להיות חלק מהקהילה. הבלוגוספירה היא שיחה, אם אתה רוצה שהבלוג באמת יקדם את המוניטין של החברה, אתה צריך ליצור קשרים אותנטיים עם הבלוגוספירה, ורצוי קשרים שממוקדים בחלק של הבלוגוספירה שרלוונטי לעסק שלך.

אפשר להבין את זה באופן מושכל ולתכנן לפי זה התנהגות, ויש אנשים שמבינים את זה מהלב ועושים את זה באופן טבעי. מקריאה מדגמית בבלוג אני מהמר שתמר שייכת לסוג השני.
עברתי את התהליך המושכל עם מספר לקוחות שלי. חשוב לי לציין שאנשי שיווק שזה לא בא להם באופן טבעי הם לאו דווקא אנשים רעים או טפשים, פשוט מדובר בצורת חשיבה שונה לחלוטין על שיווק ממה שמלמדים בבתי ספר ומרב מה שאנשי שיווק מתרגלים לאורך הקריירה שלהם. רובם חושבים שכדי ליצור קשר צריך לשדר. למרות זאת, מרגע ש"האסימון נופל", רבים מהם הופכים לחיות של שיווק ויראלי-קהילתי.

גם אם זה נעשה ללא כוונה שיווקית, היוזמה ליצור רשימה של בלוגרים מבוגרים בישראל היא לא רק יוזמה מבורכת, אלא גם הברקה שיווקית.
אם תלכו לעקוב אחרי השיחה שנוצרת עכשיו בבלוג של גלה מחשבים וסביבו תוכלו לראות חלק של הבלוגוספירה הישראלית שעד לפני היוזמה הזאת היה סמוי או בלתי נפרד משאר רשת הבלוגרים הישראלית, "מסובב את הראש" בהדרגה ושם לב אל לתמר, ובדיעבד, גם לחברה שלה.
למה? כי היא דיברה אליהם בגובה העיניים באמת (לא אותה קלישאת "דברו אל הלקוח בגובה העיניים " שנמצאת בקווים המנחים לטון הדיבור של המותג בכל חברת טלקום. אמרתם צרכן, איבדתם את גובה העיניים.) ויזמה משהו עבורם. היא גלתה הבנה לכך שהם אלה שנמצאים במרכז השיחה ושהיא חלק מהם.

קשה לדעת בשלב מוקדם כל כך כיצד היוזמה הזאת תתפתח, אבל במינימום היא תביא לבלוג שלה כמה אנשי מפתח מהבלוגוספירה המבוגרת, מאוד יכול להיות שאם באמת תוקם רשימה במיקום נוח מספיק היא גם תהפוך ליעד עבור הקהל הזה. אותם אנשי מפתח אינם הקהל של הקורסים של גלה מחשבים (אם יש לך בלוג, כנראה שאתה כבר מעבר לזה), אבל הם אנשי קשר מושלמים אל קהל היעד הזה (conncetors,במונחי שיווק ויראלי). מה שיפה כאן זה שהיא לא היתה צריכה לאתר אותם, היא עשתה פעולה פשוטה שמשמעות נלווית שלה היא "קונקטורים מרכזיים של קהל היעד שלי, הזדהו בבקשה."
רשימת הקשרים שתמר הולכת לקבל שווה הרבה מאוד כסף לחברה שלה. זאת רשימה שלא נמצאת בשום מאגר כתובות זבל (וגם אם היתה – שומר נפשו ירחק), וששום חיתוך של שום פאנל צרכני היה מסמן איפה למצוא אותה. אל תדבר אל הקהילה, דבר עם הקהילה. מבחינת עלות-תועלת, אין דרך טובה יותר להגיע לקהל יעד ממוקד באמצעות הרשת.כמובן שגם אחרי שנוצרו הקשרים צריך לדעת איך לנהל אותם, וכמובן שצריך להישמר מלנצל אותם לרעה, אבל איכשהו אני מרגיש שבמקרה הזה זאת לא תהיה בעיה…

עדכון 28/8: אני מאוד מקווה שלא התלהבתי סתם, כי בלי שתהיה עבודה על הפורמט של הרשימה, זה לא יעבוד. מלבד זה – תחושה לא טובה בקשר למחיקת לינקים לבלוגים שהתוכן שלהם "לא תואם" את המותג, התגובות הן תגובות, ולמה ששאר הקוראים יצטרכו את בעלת הבלוג בתור צנזור פרטי?

את הרשימה צריך לבנות בהדרגה, על פי התגובות, במקום אחר ובפורמט יותר שימושי לגולשים, שם באמת אפשר לכלול רק בלוגים שעומדים בקריטריונים של הגיל… (אני לא אחד מהם, אני מקווה, בגיל 31)

סטטיסטיקות ב' – מה למדתי על העולם? (האכזר)

153949091_c8341cc0c8_m.jpgבהמשך לפוסט הקודם על סטטיסטיקות, הפוסט הזה יעסוק במה אפשר ללמוד על איך שהבלוגוספירה העולמית עובדת.

מה למדתי על העולם?
בעיקר למדתי כמה קשה (פאקינג קשה) לקבל תשומת לב ממישהו. בישראל, אם אתה פותח היום בלוג בנושא שיווק, אתה עדיין שייך לעשרות בודדים של בלוגים בנושא. אם אתה פותח בלוג בעל נושא מקורי, או שיש לך אפילו קצת מוניטין – תוכל לבנות מסה ראשונית של קוראים די בקלות, בעיקר אם תאסוף כמה המלצות מבלוגרים נחשבים, עניין לא מסובך. וכמובן – אם משקיעים יותר זמן וכותבים יותר פוסטים ממני.
בחו"ל – יש מאות, אם לא אלפי בלוגים בנושא שלי, ובכל נושא אחר שתבחרו. ככל שהתחום ייצמח, הוא יהיה יותר אכזרי מהבחינה הזאת ויתבסס יותר על זה שכל כותב יוצר לו קהילה של קוראים שהוא גם קורא אותם ומגיב אצלם (למרי הודר יש השקפה יותר אופטימית, לי קצת פחות). הדרכים הרגילות לקבל חשיפה ראשונית כמו תגובות בבלוגים מובילים, או אפילו טראקבאקים, לא נותנים תוצאות מרשימות.

אז מה עושים? להמשיך לקרוא סטטיסטיקות ב' – מה למדתי על העולם? (האכזר)

מה אפשר ללמוד על בלוגים מסטטיסטיקות – ישראל

13524197_a7ad166e4f_m.jpgלפני כמה ימים, תוך עיון בסטטיסטיקות של שני הבלוגים, חשבתי שהן נותנות הצצה לדינמיקה של התחום בארץ ובעולם. תהיתי אם לחכות עוד קצת, כי בסך הכול שני הבלוגים מאוד צעירים (בערך חמישה חודשים באוויר), אבל אולי דווקא תיעוד בשלב הצעיר יותר, יאפשר להסתכל בעוד חצי שנה ולראות איך דברים מתפתחים.

אני כותב ברשת לא מעט שנים (את הקולקטיב, למשל, מאז סוף 1999), אבל רק עם פתיחת שני הבלוגים, פעם ראשונה יכולתי לשלב מערכת סטטיסטיקות די מפורטת מהיום הראשון ולראות את הדברים בזמן אמת.
(מערכת הסטטיסטיקות מבוססת על performancing המומלץ, לפחות עד שגוגל יפתחו מחדש את measure map שקנו מ-adaptive path. לסטטיסטיקות רסס אני משתמש ב-feedburner. הניסיון מראה שנתוני רסס הם קצת נזילים ונוטים לזוז 15%+- ולפעמים קצת יותר אם יש עלייה פתאומית בתנועה בבלוג, לכן בחלק מהמקרים הנתונים של הרסס הם "בערך").

משום מה לפעמים בלוגרים מתביישים ב/מסתירים סטטיסטיקות. בעיקר בישראל, כי המספרים לפעמים קצת מאכזבים, וזה לא טוב לאגו… אני מקווה שעוד חבר'ה מהבלוגוספירה, ובעיקר עתירי הטראפיק, יתנו לנו הצצה ונראה מה כולנו יכולים ללמוד מזה יחד.
גם אם אתם לא מהבלוגרים שכותבים למשפחה ולחברים, וכן חשוב לכם להגיע לקהל קוראים רחב יחסית, תזכרו תמיד שמה שחשוב זה לא כמה קוראים אתכם, אלא מי קורא אתכם, ובישראל הקטנה זה להערכתי עוד יותר נכון. תשאלו את ליאור הנר(ד).

מתקוונות #2, דנה בויד והטורפים המקוונים

190067217_1d3125c731_m.jpgגרסה מקוצרת (מאוד) של הרשימה הבאה תתפרסם במוסף הנשים הקרוב של מגזין דה-מארקר.
"השעה עשר בלילה, האם אתם יודעים איפה הילדים שלכם?"
כך שאל פעם תשדיר שירות הורים אמריקאים. המצב בו הורים לא יודעים איפה ילדיהם בשעה כזאת היה נדיר. תפקיד התשדיר היה, למעשה, לחזק את תחושת הביטחון שלהם.
המרחבים הקיברנטיים כרסמו בתחושת הביטחון. "איפה נועה?" שואלת אמא שלי בשנות ה-80. "היא בטלפון." אני עונה. אם הייתי עונה "היא בחדר." זה היה מרחב מציאותי, מרגיע, מגונן. "בטלפון" הוא מרחב קיברנטי. לא סתם הורים מביעים מורת רוח מתאוות הטלפון של ילדיהם. אפילו אם נועה "בטלפון" בסמוך, אמא לא שומעת את הצד השני. התמונה נסתרת, הידיעה חלקית, ותחושת השליטה מתערערת. אז, "בטלפון" הוגבל לגבולות הבית, כיום "בטלפון" זה "כל מקום". "באינטרנט", לחרדת ההורים, זה "כל מקום" מליגה אחרת, ובאופן מסוים גם "כל זמן", כי הטקסט ברשת יכול לחיות "לדיראון עולם". זה שההורים הם המממנים, מוסיף ממד של עלבון, והתסכול מופנה בכל פעם כנגד אמצעי התקשורת החביב על הילדים והנוער – צ'טים, אחריהם מסנג'רים, וכיום בלוגים ורשתות חברתיות.
בניגוד לפורומים וחדרי צ'ט, לרשתות חברתיות אין גבול נושאי והן לא תלויות זמן. הצמתים בהן הם המשתמשים, וכל עוד הם ממשיכים להתחבר לאנשים נוספים, הן צומחות. בני נוער מנהלים בעזרתן "מרכזי זהות מקוונים" שנעים בין פירוט עובדות מצומצמות, ועד תיעוד עולמם וחייהם, שחלק גדול מהם עובר לאתר עצמו – בשיחות ובתגובות. להמשיך לקרוא מתקוונות #2, דנה בויד והטורפים המקוונים

סופרמן, יהדות, ישראליות

supermen.jpgהיום הגיע אלי בדואר עותק גליון סופשבוע ששלחו לי ממערכת העיתון בו פורסמה (בנוסח מקוצר על ידי) הרשימה בפוסט הקודם. יחסית לאיך שהיה נראה פעם סיקור של קומיקס בעיתונים בארץ, מדובר בהישג מרשים, למרות שחשוב לזכור שסופרמן הוא "קונסטרוקט תרבותי" שחורג הרבה מעבר לגבולות הקומיקס.

בעמוד שסוגר את הפרויקט, אורי פינק סוקר את הניסיונות/חיפוש אחרי גיבור על ישראלי. זה עניין שאם זכרוני אינו מטעה אותי הוא כתב עליו והתבטא בו בעבר. אורי שואל, ובצדק, למה השאלה הזאת בכלל עולה? במילים שסוגרות את העמוד הוא נותן סוג של תשובה.

גיבורי העל האמריקאיים הם תופעה תרבותית שההורים המובהקים שלה יהודים. הוא מזכיר את סיגל ושוסטר, סטן לי, ג'ק קירבי. אז אם גיבורי על הם תופעה כל כך יהודית, איך זה שהם לא הפכו לתופעה ישראלית?

הסבר אפשרי:
גיבורי על הם בהחלט חלק מהמיתולוגיה הישראלית. רק שהתרבות הישראלית בחרה לרב להציב אותם בהמוניהם באופן בו היא מתארת את המציאות כמיתוס ("שבויה בחלומה" קראה לזה נורית גרץ). לאורך השנים, יש לנו נטייה ברורה לייחס תכונות גבורה על אנושיות לדמויות, למנהיגים, וגם לציבורים. "אריק", "רבין", צה"ל, חיל האוויר, יהדות השרירים.
גיבורי על נולדים במיינסטרים. המיינסטרים הוא "הגמוני, חרושת תרבות, שופר פרופגנדה של האידיאולוגיה הדומיננטית", ושאר המונחים של פרשני תרבות. אם יש לתרבות הישראלית גיבורי-על "בחיים", איזה צורך יש לנו בסיפורים על גיבורי על? להיפך – היה לאורך שנים, וקיים עדיין אינטרס פוליטי מובהק לא להזכיר שגיבורי-על שייכים לעולם הבדיה.

במסגרת הזאת, אולי לא מפתיע שרב הנסיונות ליצור דמויות גיבורי-על ישראליות שייכים לשנים שמאז 1967. ההסדקות וההתנפצות של המיתוס. חלקם פרודיה ברורה על המיתוסים הישראלים, מיעוטם געגועים לאיזה קונצזוס הרואיזם אמריקאי, ואלה של השנים האחרונות – במידה מסוימת עוד אחד מססמני הכמיהה של צעירי ישראל לנורמליות. הנורמליות הזאת, שבימים כמו היום נראית כל כך רחוקה.

(כן, תגידו, קל לך להגיד את זה מלונדון, אבל מה לעשות שכמעט כל האנשים היקרים לי בעולם נמצאים בישראל, וחלקם אפילו בשטחי האש של הצפון ממש)

כמה אירוני שדווקא בשער של הגליון מצולם מפקד יחידת המנהרות של צה"ל בכתבה שאמנם אינה הירואית בסגנון הישן, אבל זה שם – הדימוי הויזואלי, של הצעיר הנאה, החסון וקשוח המבט, עם ציור שהוא כסמל על החזה, מצולם בתאורה שלא היתה מביישת אף ציור דיוקן של אלכס רוס.

מי צריך גיבורי-על כשהם חיים בקרבנו, מגינים עלינו, וכמובן – אנחנו משתדלים גם לבחור בהם לכנסת? כנראה שיש לנו חלק שעדין רוצה להאמין בזה לפעמים.

שבת שלום.


אם סופרמן ו"סופרמן" הולכים מכות – מי מנצח?

superbaby.jpgהרשימה הבאה התפרסמה בנוסח מקוצר כחלק מפרויקט סופרמן בעיתון "מעריב" 7.7.2006. הקונטקסט המקורי הוא בוקסה בכתבה של תמר גלזרמן שנותנת רקע וניתוח תרבותי כללי של סופרמן, לקראת הסרט החדש.
ניצלתי את הבלוג כדי להביא גרסה עם לינקים, ויותר דוגמאות למתעניינים.

חוק הזיכיון קובע שכשדמות קומיקס מצליחה, רב הקהל יכיר אותה דרך דימויים תרבותיים שאינם קומיקס.
קהל האוהדים המקורי, ירגיש לרב מרמור מסוים כשדמויות אהובות הופכות לנחלת הכלל, לרב דרך עיבודים כושלים. גם סופרמן, כמו רב הכוכבים שבגיבורי העל האמריקאים, כבר יותר מחמישים שנה, באומדן שמרני מאוד, הוא קודם כל זיכיון. להב אדירים שמכוון לחתוך מקסימום קופונים בדמות מוצרי לוואי שתחילתם בסדרות טלוויזיה ורדיו וסופם באריזות מזון מהיר וקונדומים. בזמן שלגיבורים אחרים הייתה תקופה משמעותית של התבשלות, בדרך כלל, לפני שהפכו להיות קודם כל מפעל, ההצלחה המסחרית של סופרמן הצרה את צעדיו מגיל צעיר. למרות זאת, סופרמן הוא יוצא מן הכלל, כי משהו בו מצליח לשרוד רבים מהעיבודים, התרגומים והגלגולים. להמשיך לקרוא אם סופרמן ו"סופרמן" הולכים מכות – מי מנצח?

מתקוונות #1, מסעות עם הסיסטרהוד הדיגיטלי

we-can-do-it.jpg[מתקוונות – פגישות עם נשים ברשת, הוא טור חדש שהוזמנתי לכתוב במוסף הנשים של דה-מארקר, הטור שמופיע כאן יפורסם בגיליון הקרוב, בגרסה ערוכה קלות.]

בראשית אפריל, פורסמה באקונומיסט רשימה שכותרתה: "תשכחו מסין, הודו, והאינטרנט: המניע לצמיחה כלכלית הוא נשים", בתוך הכתבה אוסף אקלקטי של סטטיסטיקות ותוצאות מחקרים. מסתבר שבעולם המערבי הורים עדין מעדיפים ללדת בנים מאשר בנות, אבל בנות, כפי שיכול לנסח רק מגזין כלכלי, "הן השקעה יותר טובה":
הן מקבלות ציונים טובים בבית הספר, ובמדינות המפותחות, יותר מהן ממשיכות ללימודים גבוהים ; ככלל הן משקיעות חסכונות בתבונה גדולה יותר ; נשים תורמות יותר לתל"ג של העולם המערבי מאשר טכנולוגיה, או השווקים המתעוררים שבכותרת ; כשהן מוציאות את הכסף שהן מרוויחות, הן נוטות להוציא אותו על תחומים שתורמים לכלכלה, ועוד כהנה וכהנה עדויות. במילים אחרות – העתיד שייך לנשים, כה אמר מגזין הכלכלה הפופולרי החשוב בעולם.

באותו חודש ממש, מאמר השער של "פרוספקט מגזין" נשא את הכותרת "the end of the sisterhood". אליסון וולף, מומחית לניהול ציבורי והתפתחות מקצועית בקינגז קולג' ואוניברסיטת לונדון, טוענת במאמר, שעורר סערה מסוימת, שאותן נשים ששוברות את תקרת הזכוכית ומעפילות לצמרת המקצועית, יוצרות אליטה נשית שמזיקה באופן ישיר כמו גם עקיף לסולידריות הנשית וחותרת תחת מאמצי הפמיניזם. להמשיך לקרוא מתקוונות #1, מסעות עם הסיסטרהוד הדיגיטלי

קונספט להצפת תוכן עצמאי עברי בבלוגוספירה ובכלל

110236504_8614502532_m.jpgכסוג של המשך לביקורת שכתבתי על וובסטר, הייתי רוצה להציע קונספט לפיתרון הצפת תכנים שלדעתי יכול לעבוד, כי הוא בנוי ככה שהוא עוקף את הבעיות העיקריות של סביבת התוכן העצמאי בעברית, כמו שאני מבין אותן.

יש הרבה דיבורים לאחרונה על הצורך בפיתרון שמציף תוכן עצמאי בבלוגוספירה העברית (וכשאני אומר עצמאי, אני כולל בזה גם את אלה שכותבים בתוך הפלטפורמות של ישרא, תפוז, רשימות וכו' – ובעצם ההגדרה לא חייבת להיות רק בלוגים, גם מגזין במה והאייל, רק כדוגמה, מייצרים תוכן עצמאי).
מוזכרים פתרונות מהעולם כמו מימורנדום ודיג, אבל אז נתקלים בבעיית העדר המסה הקריטית כדי שהאלגוריתמים יפעלו. אז הולכים לכיוון הידני (=עורכים מתנדבים יאספו ויסווגו) שציינתי בפוסט הקודם, ונתקלים בבעייה של למצוא מתנדבים – בעיקר, כמה זמן ומאמץ דורשים מהם?

למעשה, אחרי שכתבתי את הפוסט, יצרה איתי קשר שרית מהעיגול והפרדוקס. והציעה מודל לפתרון הידני, שאני לא אחשוף אותו, כי זה לשיקולה, אבל גם הפתרון שלה (לדעתי בלבד, ועד כמה שהצלחתי להבין אותו, וייתכן ששרית תצליח לפתור את הבעיות האלה במסגרתו) נתקל בבעיות הזמן/מאמץ/מתנדבים שצוינו מעלה. אבל אחרי שקראתי אותו, חשבתי מה יכול לפתור את הבעיות האלה, פתאום נפל לי אסימון, ונראה לי שאולי יש לי כיוון.

הרעיון שלי הוא כזה- לוקחים את רעיון האתר הידני של עורכים שמסווגים תוכן לפי קטגוריות, והופכים אותו inside-out, לפי מסורת עדות ווב 2.0: להמשיך לקרוא קונספט להצפת תוכן עצמאי עברי בבלוגוספירה ובכלל