האלגוריתם של אמנת וארשה

במקור כתבתי את זה כתגובה אצל יו גונן בפייסבוק, על הטור  הפתט של שטארק.
אבל מאז, ושוב היום בגלל דורה שכותבת על ההבלחה המיזוגנית של נחום ברנע (עם כמה תגובות מצחיקות במיוחד – בכוונה ושלא בכוונה), אני נזכר בתגובה הזאת כשימושית.
אז אני מעלה את זה לבלוג הקטטוני הזה כדי שיהיה לי קל לשים לינק בכל פעם שהדיון תופס תבנית כזאת:

זה נפלא כמה מרחב פעולה כולנו מקבלות במסגרת אמנת וארשה…

אם את אישה, את יכולה להיות בתולה או זונה או לשלב את שניהם ולהיות כלבה (מומלץ).
אם אתה גבר, אתה יכול להיות חנון או אנס, או לשלב את שניהם ולהיות אמן פיתוי.

ואפשר להמשיך את האלגוריתם העקום הזה.
אם את אמא לגבר: את יכולה לחנך אותו להיות סחבה, ואז תתאבדי כי בגללך הוא לא מתחתן. או לחנך אותו להיות גבר-גבר ואז תתאבדי כי בגללך הוא אנס.
אם את אמא לאישה: תחנכי אותה להיות בתולה ואז היא לא תתחתן, אז תתאבדי. אם תחנכי אותה להיות זונה, היא תאנס כי כידוע רק זונות נאנסות, ואז גם מוטב שתתאבדי.
אם לא התאבדת עוד לפני זה מהבושה.
אם חינכת אותה להיות כלבה, היא גם תאנס וגם לא תתחתן, כי זה, כידוע, העונש האמיתי שכלבה (או פמיניסטית, זה די היינו הך, כידוע) צריכה לקבל.
ומיותר לציין שאת צריכה להתאבד.

אם אתה אב לאשה או לגבר, אז זה לא משנה, כי אתה בכל מקרה כל הזמן או בעבודה (אם חנכו אותך להיות סחבה מפרנסת) או אצל הזונות (אם אתה גבר גבר). ובכל מקרה אחד מהדברים האלה יהרוג אותך במוקדם או במאוחר. אתה יכול להאיץ את התהליך ולהתאבד, אבל אז מי יארגן את ההלוויה של אמא?

החדשות הטובות: יש סיכוי שכל האנשים האלה שמייצרים עוד אנשים כמוהם יתאבדו.
you may now return to your shopping, fucking, and hacking

קוקטייל אסקימו לימון

eskimo lemon cocktail

הינה הד של אובססיה (שלא לומר הובסשן), מהשנה האחרונה, שלא כתבתי עליה כמעט בשום מקום.

קוקטייל מתוק ונחמד לימי ראשית הקיץ הקלילים אך הקשים.

התגלית המקרית כאן, שהצדיקה פרסום מתכון, היא שלמרות שהמרכיב המרכזי הוא מיץ מנגו (נקטר, מה שאומר שממש אין צורך להמתיק מעבר לזה), הטעם הסופי מזכיר יותר מהכל סוג של קרטיב לימון מהזן הנוסטלגי, ונוצר משקה מתוק אך מרענן, מחליק בקלות באופן מסוכן ממש ומעלה חיוך.

מרכיבים: (אני כותב לפי יחסים, כדי שלא ישנה אם יש לכם כוסית מידה מטרית או אימפריאלית, או אם החלטתם להכין כמות גדולה יותר, ולמה לא בעצם?)

מרכיבים:

1 וודקה ליים (אני השתמשתי בסמירנוף ליים)
2 נקטר מנגו
1/2 מיץ לימון סחוט טרי
דובדבן מסוכר

הכנה: משקשקים את המרכיבים הנוזלים בשייקר מלא בקרח ומסננים סינון כפול לכוס מרטיני. מפילים את הדובדבן לתחתית.

להמשיך לקרוא קוקטייל אסקימו לימון

האני כפרלמנט

זה לא סוד ש"האני" הוא לא מונוליתי. אפילו בקומון סנס המערבי, אנשים מחלקים אותו לפחות לשניים: "מצד אחד… מצד שני…". ובעיני, הוא יותר מאגו,סופר-אגו, איד, ואף יותר מפרסונות שאנחנו יוצרים במצבים חברתיים ומוצבות בקונטרסט מול מי אנחנו "באמת".

בעיני, האני הוא יותר כמו פרלמנט. שיש בו מלא סיעות, וקואליציה ואופוזיציה, וזה שמפלגה בקואוליציה עוד לא אומר שהיא באמת מצליחה להעביר דברים, כי חלק מהסיעות יכולות פתאום לחשק את המהלכים, ככה שבעוד ששינויים במצע של מפלגת השלטון של האני מוכרזים חדשות לבקרים, הרי ששינויים במדיניות דה-פקטו מתרחשים לאט לאט ולפעמים יכולים להיעצר בכלל.

והכי גרועה מכולם, היא מפלגת העבר שירדה מגדולתה. אני מדמיין אותה כמעין "מפא"י של הנפש". מפלגה שכבר אין לה כמעט מנדטים ושאבדה את הרלוונטיות שלה, אבל בגלל שהיא פעם היתה מפלגת שלטון, היא עושה מלא מלא רעש מספסלי האופוזיציה ומשפיעה על סדר היום באופן לא פרופורציונלי. ונראה לי, שאחד הדברים הכי חשובים כדי להתקדם בחיים זה לשים לב מתי בטעות מקשיבים לרעש שהפרלמנטרים המזדקנים שבפנים עושים מהספסלים שלהם.

כי לעתים כל כך קרובות, יש לך מפלגה חדשה בשלטון, עם תכנית חומש חדשנית ומתוכננת היטב, שנבחרה במהפך מוחץ והעם נושא עליה עיניו, שכבר אפילו יש ניצני שינוי והישגים לטובתה בתחומי הפנים והחוץ. אבל המפלגה המודחת ממשיכה לתקוע מקלות בגלגלים, ומנסה לגנוב את דעת הקהל, אפילו שהם מיעוט שכבר עבר זמנו.

בלי פאניקה! אני רק מנסה את תבנית הוורדפרס של רשימות

בינתיים מצאתי מעט מאוד באגים. אם אתם שמים לב למשהו או שיש בקשות – לכו על זה בתגובות.

אגב, ייבוא תוכן מרשימות לבלוג הפנקס של ליכטש עבר בהצלחה (הפוסטים שמופיעים שם בין 2003 ו-2005 יובאו מרשימות כולל תגובות), בניסוי נפרד שעשינו עם בלוג מלא תמונות ושיבושי עיצוב, גם עבד.

אני מקווה שממש בקרוב נתחיל לעזור לאנשים לעבור. לאלה שכבר פתחו בלוג וורדפרסי איפשהו, המעבר יהיה אפילו עוד יותר חלק…

וכדי לנסות ממש, הינה קצת ביאליק בתור לורם איפסום. תודה לפרויקט בן יהודה.

עֲצִיץ פְּרָחִים

מִן הַחַלּוֹן

פֶּרַח עָצִיץ

כָּל-הַיּוֹם

הַגַּנָּה יָצִיץ.

כָּל חֲבֵרָיו –

שָׁם בַּגָּן,

הוּא לְבַדּוֹ

עוֹמֵד כָּאן.

עוד בילדותם, בימים ראשונים לשכנות, נעשו שנים הללו ידידים אהובים.  היא הרי היתה בימים ההם בודדה ועזובה כל-כך! בתחִלָּה, כשדר עדַיִן הדוד סירפים בשכונה, לא רבתה הרעה: באה היתה לביתו בשליחות הדודה לשאול קדרה ונפה, ולפרקים אף היתה משחקת בחול עם בנו הקטן מַקַרקא.  הדוד עצמו אף הוא היה מְקָרבהּ: בימי החג היה מביא לה כעך מן השוק, וּכשהרבתה הדודה להכותהּ – היה בא וּמצילהּ.  להמשיך לקרוא בלי פאניקה! אני רק מנסה את תבנית הוורדפרס של רשימות

בקרוב אצלכם – תכניות לביקור הקרב בארץ – דצמבר

llibreria bookstore in Amsterdam by: MorBCN אם כבר הולך לצאת עדכון מייל אוטומטי על הפוסט הקודם, אז אני אוסיף עוד אחד בעניין פרקטי, כדי שלא סתם יצא עוד מייל, וחווה נקווה שמרפי לא יפיל לי את הבלוג כמו שבחר לעשות אחרי הפוסט שלפניו.

אני מגיע לארץ במחצית השנייה של דצמבר לבערך שבועיים וחצי. כמו שנראית השנה הבאה בשלב זה, מאוד יכול להיות שזה יהיה הביקור היחיד שלי בישראל עד סוף 2009 (פאק!). לפיכך, רובו ככולו יוקדש למשפחה וחברים, ועדין – יש כמה דברים שכבר מתוכננים וכתמיד אני אשקול בחיוב הצעות. בעיקר מגונות.

אז ברמת הספיקינג אנגייג'מנטס, נכון לעכשיו, קומיקס ושיווק, ככה:
קומיקס
במסגרת כנס הקומיקס קאבום! של אוקיי, 25 בדצמבר, אני אתן שתי הרצאות. אלו שתי הרצאות הקומיקס שנתתי שם כבר פעמיים בעבר. ההרצאה הראשונה היא הותיקה, שהיא די זהה בארבע-חמש השנים האחרונות. את השנייה נתתי רק פעמיים. יש בה דגש חזק על Watchmen, ומי שרוצה להיזכר, לקראת הסרט, למה זאת משימה בלתי אפשרית, או לחילופין, להבין בלי ספוילרים למה כדאי מהר מהר לקרוא את הספר לפני שיוצא הסרט מוזמן. הינה הטקסט על שתיהן משנה שעברה, בשינויים קלים, עם התאריך והשעות החדשים:

חמישי, 25 בדצמבר, בין 12:00 ל13:30 – "רק בקומיקס – הצצה בדברים שרק קומיקס יכול לעשות."
קומיקס מספר סיפורים באופן ייחודי. בהרצאה נתבונן יחד במגוון קטעי קומיקס שידגימו מה מייחד את הקומיקס מאמנויות סיפור אחרות. דרך מקסימום דוגמאות ומינימום תיאוריה נגלה דרכים להעברת סיפור שאף אחת מהאמנויות שלעתים הקומיקס משווה אליהן לא יכולות לעשות – לא קולנוע, לא ספרות, לא תיאטרון ולא אנימציה. בין אם אתם לא מכירים קומיקס בכלל, חובבים ותיקים או יוצרי קומיקס, ההרצאה עשויה לשנות מה שאתם חושבים על קומיקס.
(מומלץ לנוער ומבוגרים)
חמישי, 25 בדצמבר, בין 16:00 ל17:30 – "צורה ומשמעות – מנגנונים סיפוריים מתקדמים בקומיקס"
סדרה של דוגמאות קומיקס שמדגימות שימושים מתקדמים שיוצרים עושים בתכונות הסיפוריות שמייחדות את הקומיקס. הרצאה למתקדמים שמשלימה את ההרצאה הראשונה אבל גם עומדת בפני עצמה. בהרצאה ייבחנו באופן עמוק יותר, דוגמאות מתקדמות מכמה מיוצרי הקומיקס המורכבים ביותר של כל הזמנים, ומדגישות את הקשר בין אופן הסיפור ותוכן הסיפור בקומיקס. דגש מיוחד יינתן לדוגמאות מתוך יצירת המופת של אלן מור ודייב גיבונז watchmen, לקראת הסרט. אבל אני לא אוותר גם, לכל הפחות, על האנלוגיה בין צ'ארלי בראון, סופרמן ואדיפוס בראי אותה רשימה ידוע של אומברטו אקו.
(גם כאן – מומלץ לנוער ומבוגרים, ועוד יותר למי שמכיר קצת תיאוריה של קומיקס ו/או שמע את ההרצאה הראשונה, אפילו שזה ממש לא חובה).

שיווק
כרגע, אני כנראה אדבר בפורום סגור של אחד ממשרדי הפרסום הגדולים על מגמות מסתמנות בפרקטיקה של שיווק ומיתוג. הייתי שמח אם הייתה הזדמנות/מסגרת פתוחה לקהל, לדבר על זה, בהקשר יותר רחב, או אולי על שיווק נרטיבי. רעיונות? זה בידיים של מי מכם שחושב שזה יכול להיות מעניין.

נ.ב. ראיתם את אבני הכליות הקטנטנות שלי בויירד?

מחפש תשובות, לפעמים מוצא

לפני בערך שבוע, הצטרפתי לרשימת האנשים שענו לשאלון של סיני גז.decision... decisions... by piX dust

חצי אישי, חצי ציבורי, חצי חושב, חצי מתחכם. כן, ארבעה חצאים. הלוואי שהיו רק ארבעה, או שלפחות המספר לא היה זוגי, זה היה עוזר בהצבעות המליאה של החצאים.
אז עם כל הרגשות המעורבים שתמיד כרוכים בסיטואציות כאלה, כי יש משהו מאוד בלתי אפשרי בראיוניות כאלה (ובראיונות בכלל, אגב). בעיקר אם אתה פרפקציוניסט. אבל בסך הכול די נהניתי, ואני חי בשלום עם התוצאה.שזה אולי סימן שאני מתבגר. קצת.

אז הינה השאלון. איתי. מקווה שתמצאו בו עניין או שעשוע או משהו.

 

נ.ב.
אם אנחנו כבר מדברים. ואם יש לכן כוח לזה… אני תוהה מה שלוש קוראותי חושבים על העניין הבא.
אני מנסה להגדיר לעצמי את התפקיד של הבלוג הזה. נראה לי שהוא מאוד צומצם. ענייני אינטרנט הולכים לבלוג של הקולקטיב (ולא מספיק לאחרונה, במסגרת פשיטת רגל משימתית כללית שמשתוללת אצלי). עניינים מקצועיים אני כותב באנגלית בבלוג האנגלי – גם כדי שיגיעו לקהל רחב ככל שאפשר, וגם כי כאן המרכז המקצועי שלי כבר שנים (ובשלוש-ארבע השנים הקרובות, כנראה. אחרי – אין לדעת.). צד של בלוג אישי לא ממש מתאים לי – זה מכניס אותי לחרדות. אני עוד בילדות שרתי "אדם בתוך עצמו הוא גר / לפעמים פותח דלת  מקבל מכה." אני לפעמים מרגיש חשיפה אפילו כשאני עושה שרינג לאייטם בגוגל, אז מה שקורה בפייסבוק ופליקר שלי מספק לי מספיק דאגות מהבחינה הזאת.
אז מה בעצם יכול להיות כאן? רק לינקים/ארכיון ל"פרסומים" בעברית והודעות על ענינים ציבוריים בעת ביקור? (שתי הרצאות על קומיקס בכנס קאבום בחנוכה, פרטים בקרוב. ואחת על שיווק – פנימית, באחד ממשרדי הפרסום. פתוח להזמנות נוספות. פנוי להובלה.) זה מספיק? יש עוד משהו שאני יכול לעשות כאן?
בצר לי, התחלתי לכתוב שטויות בטוויטר. Mוזמנות לשלי.