שתי הערות קצרות – טוקבקים, וובסטר

– הייתה היום עוד כתבה על טוקבקים בנרג'. הרעיון שם לא היה נכון, אבל המניע כן. המניע הוא רצון להקשות על טוקבקים מפוברקים של חברות יח"צ, אינטרסנטים וקיצונים, להפוך את הטוקבקים למשהו שמייצג יותר בדייקנות את המציאות. בעיני זה שוב מצביע בחזרה על האחריות של האתרים לחזור להשקיע בתכנון ועיצוב הטוקבקים. למה דרך המחוקק? למה עד עכשיו האתרים לא שאלו את עצמם איך הם מאפיינים את המנגנון שלהם כדי שימנע דברים כאלה? בכלל בלי קשר לאנונימיות.

למה?

בגלל שכמו שזיו פוגטש כתב – הטוקבקים הם המחשוף הוירטואלי של האתרים, המעיד על המוני הגולשים.

אחת הגישות שאני לא מסכים איתה, אבל כן מעריך אותה, היא הגישה של אילן יצחייק שאמר לי פעם לגבי טוקבקים, בפראפרזה על הגשש (הוא בטח מצטט יותר מדויק): "אתה אל תגיד לי מה מגעיל לי ומה מגדיל לי." אז אולי אפשר לטעון שהרחקתי לכת בטענות על עד כמה שהממשק מעצב את הדיון, אבל לפחות הצפת טוקבקים מהסוג הנ"ל זה משהו שכולם רוצים למנוע. לא?

– נראה לי שחנן מכין משהו חדש ופוסט-וובסטרי. אבל עוד לא לגמרי הבנתי מה בדיוק.

עדכון 6.12 : אוקיי, אז נראה שזה הולך להיות פשוט לינק-בלוג של חנן. אני בטוח שלינק-בלוג מחנן יהיה אחלה בלוג, והוא הולך ישר לרסס שלי, אבל זה איפשהו מוציא את וובסטר 2.0 מהמשחק של פתרונות לאתגר של התוכן העצמאי בישראל. אלא אם מפרשים את זה ברמה הכי מינימלית של "הפתרון לבלוגוספירה העברית הוא להתחיל להתנהג כמו בלוגוספירה." (במובן של להיות עתירת קישורים הדדיים). יש כבר כמה בלוגרים "קונקטורים" טובים אצלנו, ויהיה מעניין לראות איזה מעמד חנן יכול לתפוס ואיזה מן קונקטור הוא יהיה.

צורה, תוכן ואג'נדות שונות בבלוגים (וגם על וובסטר)

140678575_03c5bf9d5d_m.jpgבעקבות הפודקסט האחרון של הגיקים, חשבתי על עניין מסוים שנוטה להתבלגן לעתים קרובות בדיון על בלוגים.
בפודקסט האחרון פתחו הגיקים בדיון ב"פרשת וובסטר" ובאווירת הדאחקות הכללית שהשתלטה עליהם הפעם, נהיה קצת בלגן.

כשמדברים על בלוגים כתופעה בכלל ובישראל בפרט, צריך להיזהר לא להתבלבל בין זוויות שונות של הנושא שמעסיקות קבוצות אנשים שונות (קהילתיות ולא קהילתיות באופיין).
לא לפי סדר החשיבות:

זוית אחת היא המקום של הבלוגים בסדר היום של התקשורת. זה דבר שמעסיק לא מעט את הברנז'ה שעסוקה בהשוואות למה שקורה בחו"ל, וגם חלק מהבלוגרים שחושבים שייצוג בתקשורת הוא אינדיקציה להתקדמות התחום. הבלוגרים האלה חופפים לרב עם קבוצת העניין של הזווית השנייה. להמשיך לקרוא צורה, תוכן ואג'נדות שונות בבלוגים (וגם על וובסטר)

למה סקרים טלפוניים לא באמת מלמדים על אינטרנט ובלוגים בישראל?

122125460_e53650eff5_m.jpgמי שעוקבים אחרי דברים שאני כותב ואומר, יודעים שאני בדרך כלל הראשון להסביר למה צריך לשמור על פרופורציות כשמדברים על ממדי הבלוגוספירה הישראלית, ואף מציע הסברים לגורמים שמעכבים את התפתחות התחום.אבל במקרה של שני הסקרים האחרונים שפורסמו, של מכון סמית ושל TNS/טלסקר, שני מכוני מחקר עתירי זכויות, נראה לי שאנחנו מקבלים תמונה חלקית ולא מדויקת.

הנה שלוש מה"מסקנות" המרכזיות של הסקרים ולמה הן כנראה רחוקות מהמציאות:

"מבוגרים לא קוראים בלוגים"
לפי הסקרים אחוז קוראי הבלוגים בקרב הקהל הבוגר מאוד נמוך. באמת? אז מאיפה הגיעו 823 אלף קוראים ייחודיים שבקרו ב"רשימות" באוקטובר? תעברו בחטף על חלון העדכונים של האתר בכל עת ותראו שרב התוכן שם הוא מהסוג שמדבר יותר לקוראים מבוגרים. המספר הזה הוא נתח הגון ביחס למספר הגולשים בארץ, בעיקר בהתחשב בסוג התוכן של רשימות. האם מדובר במאות אלפי בני נוער שצובאים על שערי האתרים של נעמה כרמי ויואב קרני? אני מסופק.

בערך 150 אלף הפניות הגיעו אלינו באותו חודש דרך מנועי חיפוש (כ-100 אלף מתוכן דרך גוגל), האם כל מי שהגיע לעמודים של אתרים ב"רשימות" מבין שהוא נמצא בתוך פורמט שמכונה "בלוג"? די בטוח שלא. להמשיך לקרוא למה סקרים טלפוניים לא באמת מלמדים על אינטרנט ובלוגים בישראל?

מחסום הויראליות של הבלוגוספירה הישראלית

102676957_a8f2ab7820_m.jpgיחסית למקום בו הייתה הבלוגוספירה הישראלית לפני שלוש שנים, היא עשתה צעדים מדהימים קדימה. ובכל זאת – אם משווים מה קרה לכמה מהבלוגוספירות בחו"ל בשלוש השנים האלה, הפער משמעותי.
אני לא מדבר רק על עניינים של גודל שוק, במובן של "אי אפשר להתפרנס ממודעות של גוגל בבלוגים ישראליים כי לעולם לא תהיה מספיק תנועה", אלא יותר מזה – לגבי המעמד של בלוגים בעיני התקשורת ותפקידם בזירה התרבותית.

אז מה הם החסמים?

לפני שנה וחצי בערך, נתתי מצגת (למעוניינים, העליתי אותה ל- esnips) שניסתה להסביר מה מעכב את מהפיכת הבלוגים הישראלית. הטיעון המרכזי שם היה שעולם הבלוגים כולו צומח כמו תופעות ויראליות אחרות ברשת. בעיקר במובן בו מתפשט עצם הרעיון ("מימ") של מה זה בלוגים ולמה זה טוב. למה (והאם) כדאי לקרוא בלוגים? למה כדאי לכתוב בלוג? מה בלוגים מסוגלים לעשות? וסיפורים שונים שמדגימים את הצד החיובי של כל השאלות האלה. "בשורת הבלוגים", אפשר לקרוא לזה.

בישראל, יש גורמים שמחלישים את הויראליות של התופעה בכלל, ואת "בשורת הבלוגים" בפרט. אפשר לחלק אותם למספר נושאים:

להמשיך לקרוא מחסום הויראליות של הבלוגוספירה הישראלית

פוסט חמוץ על בלוגים מוחמצים

200397079_bdae2e79cc_m.jpgכמה חבל שרבים מהבלוגים באתרי החדשות הגדולים הם "בלוגים".
כלומר, כמה חבל שהם בעצם טורים אישיים בפורמט שמחקה בלוג, ומתעלמים מהטבע הדיאלוגי של בלוגים.
בלוגים כמו הבלוג של סבר פלוצקר ב-ynet, או להבדיל של בני ציפר ב"הארץ", שכמויות הקוראים שלהם, להערכתי, ולפי כמות התגובות, שוות לבלוגים הכי נקראים בבלוגוספירה העברית ואולי אף עולות עליהם. הם היו יכולים לעשות שירות מדהים לתחום בישראל, בלי קשר לתוכן שלהם.
למה?

כי אם העיצוב שלהם היה חושף את המגיבים שלהם (עם לינקים לאתרים שלהם) ברמה דומה לפלטפורמות בלוגים מובילות, ואם היו מופיעים בהם טראקבקים, הם היו הופכים לצומת שמזרים עשרות קוראים חדשים לתוך בלוגים עצמאיים. בלוגים שהיו מנהלים איתם דיאלוג איכותי היו זוכים לשדרוג במעמדם ולקוראים חדשים. אנשים שלא כותבים בלוגים, ולא שייכים למעגל המצומצם ש"קנה את הבשורה" היו רואים את כל זה וזה היה מפיל להם את האסימון בקשר לתחום. אולי אפילו חלק מהטוקבקיסטים היותר מוכשרים שהם היו מתחילים לכתוב תחת זהות עקבית.
במקום זה יש לנו שם טורים אישיים עם טוקבקים במקום בלוגים.
אילו רק היו בנויים תוך התייחסות לאספקט השיחה של עולם הבלוגים, הם היו הופכים למנועי תנועה ויוזמה שהושלכו למרכז הבלוגוספירה, ושבעליהם היו הופכים למקדמי התחום בעל כורחם.

כל כך מעט צריך לקרות כדי שזה יקרה, ובכל זאת זה נראה כל כך רחוק ובלתי אפשרי.

(בפוסט הבא… למה הבלוגוספירה העברית זקוקה כל העזרה החריגה הזאת.)

מי בנה את כיכר השוק של הטוקבקים?

pillowfight.jpgהטוקבקים בישראל הפכו להיות כמו מזג האוויר, כולם מדברים עליהם ואף אחד לא עושה שום דבר.
מעבר מהיר על אוסף הלינקים שלי בנושא, שתופח תדיר, מראה שרב הדיון בטוקבקים מתעסק עד היום בטוקבקיסטים – עד כמה הם תרבותיים או לא? האם שיח כזה הוא לגיטימי? מי צריך או לא צריך להגביל אותם?

גם התומכים וגם המתנגדים מדברים על הטוקבקים כמראה של התרבות הישראלית, ומצמצמים את האחריות של האתרים על מה שהולך שם. זהו עיוות מובהק של המציאות, מאחר והאחריות של האתרים לתרבות הטוקבקים היא גדולה מכפי הנראה.
לתקשורת יש יותר אחריות לשיח הטוקבקיסטי משנדמה לה. הדימוי החביב על הפרו-טוקבקיסטים בקרב עורכי האתרים הוא כיכר השוק. אם כך – הגיע הזמן שיסתכלו איזה מן כיכר שוק הם בונים באתרים שלהם, ואיזה חוקי עזר עירוניים הם יוצרים שם.

להמשיך לקרוא מי בנה את כיכר השוק של הטוקבקים?