מתקוונות #2, דנה בויד והטורפים המקוונים

190067217_1d3125c731_m.jpgגרסה מקוצרת (מאוד) של הרשימה הבאה תתפרסם במוסף הנשים הקרוב של מגזין דה-מארקר.
"השעה עשר בלילה, האם אתם יודעים איפה הילדים שלכם?"
כך שאל פעם תשדיר שירות הורים אמריקאים. המצב בו הורים לא יודעים איפה ילדיהם בשעה כזאת היה נדיר. תפקיד התשדיר היה, למעשה, לחזק את תחושת הביטחון שלהם.
המרחבים הקיברנטיים כרסמו בתחושת הביטחון. "איפה נועה?" שואלת אמא שלי בשנות ה-80. "היא בטלפון." אני עונה. אם הייתי עונה "היא בחדר." זה היה מרחב מציאותי, מרגיע, מגונן. "בטלפון" הוא מרחב קיברנטי. לא סתם הורים מביעים מורת רוח מתאוות הטלפון של ילדיהם. אפילו אם נועה "בטלפון" בסמוך, אמא לא שומעת את הצד השני. התמונה נסתרת, הידיעה חלקית, ותחושת השליטה מתערערת. אז, "בטלפון" הוגבל לגבולות הבית, כיום "בטלפון" זה "כל מקום". "באינטרנט", לחרדת ההורים, זה "כל מקום" מליגה אחרת, ובאופן מסוים גם "כל זמן", כי הטקסט ברשת יכול לחיות "לדיראון עולם". זה שההורים הם המממנים, מוסיף ממד של עלבון, והתסכול מופנה בכל פעם כנגד אמצעי התקשורת החביב על הילדים והנוער – צ'טים, אחריהם מסנג'רים, וכיום בלוגים ורשתות חברתיות.
בניגוד לפורומים וחדרי צ'ט, לרשתות חברתיות אין גבול נושאי והן לא תלויות זמן. הצמתים בהן הם המשתמשים, וכל עוד הם ממשיכים להתחבר לאנשים נוספים, הן צומחות. בני נוער מנהלים בעזרתן "מרכזי זהות מקוונים" שנעים בין פירוט עובדות מצומצמות, ועד תיעוד עולמם וחייהם, שחלק גדול מהם עובר לאתר עצמו – בשיחות ובתגובות. להמשיך לקרוא מתקוונות #2, דנה בויד והטורפים המקוונים

אם סופרמן ו"סופרמן" הולכים מכות – מי מנצח?

superbaby.jpgהרשימה הבאה התפרסמה בנוסח מקוצר כחלק מפרויקט סופרמן בעיתון "מעריב" 7.7.2006. הקונטקסט המקורי הוא בוקסה בכתבה של תמר גלזרמן שנותנת רקע וניתוח תרבותי כללי של סופרמן, לקראת הסרט החדש.
ניצלתי את הבלוג כדי להביא גרסה עם לינקים, ויותר דוגמאות למתעניינים.

חוק הזיכיון קובע שכשדמות קומיקס מצליחה, רב הקהל יכיר אותה דרך דימויים תרבותיים שאינם קומיקס.
קהל האוהדים המקורי, ירגיש לרב מרמור מסוים כשדמויות אהובות הופכות לנחלת הכלל, לרב דרך עיבודים כושלים. גם סופרמן, כמו רב הכוכבים שבגיבורי העל האמריקאים, כבר יותר מחמישים שנה, באומדן שמרני מאוד, הוא קודם כל זיכיון. להב אדירים שמכוון לחתוך מקסימום קופונים בדמות מוצרי לוואי שתחילתם בסדרות טלוויזיה ורדיו וסופם באריזות מזון מהיר וקונדומים. בזמן שלגיבורים אחרים הייתה תקופה משמעותית של התבשלות, בדרך כלל, לפני שהפכו להיות קודם כל מפעל, ההצלחה המסחרית של סופרמן הצרה את צעדיו מגיל צעיר. למרות זאת, סופרמן הוא יוצא מן הכלל, כי משהו בו מצליח לשרוד רבים מהעיבודים, התרגומים והגלגולים. להמשיך לקרוא אם סופרמן ו"סופרמן" הולכים מכות – מי מנצח?

מתקוונות #1, מסעות עם הסיסטרהוד הדיגיטלי

we-can-do-it.jpg[מתקוונות – פגישות עם נשים ברשת, הוא טור חדש שהוזמנתי לכתוב במוסף הנשים של דה-מארקר, הטור שמופיע כאן יפורסם בגיליון הקרוב, בגרסה ערוכה קלות.]

בראשית אפריל, פורסמה באקונומיסט רשימה שכותרתה: "תשכחו מסין, הודו, והאינטרנט: המניע לצמיחה כלכלית הוא נשים", בתוך הכתבה אוסף אקלקטי של סטטיסטיקות ותוצאות מחקרים. מסתבר שבעולם המערבי הורים עדין מעדיפים ללדת בנים מאשר בנות, אבל בנות, כפי שיכול לנסח רק מגזין כלכלי, "הן השקעה יותר טובה":
הן מקבלות ציונים טובים בבית הספר, ובמדינות המפותחות, יותר מהן ממשיכות ללימודים גבוהים ; ככלל הן משקיעות חסכונות בתבונה גדולה יותר ; נשים תורמות יותר לתל"ג של העולם המערבי מאשר טכנולוגיה, או השווקים המתעוררים שבכותרת ; כשהן מוציאות את הכסף שהן מרוויחות, הן נוטות להוציא אותו על תחומים שתורמים לכלכלה, ועוד כהנה וכהנה עדויות. במילים אחרות – העתיד שייך לנשים, כה אמר מגזין הכלכלה הפופולרי החשוב בעולם.

באותו חודש ממש, מאמר השער של "פרוספקט מגזין" נשא את הכותרת "the end of the sisterhood". אליסון וולף, מומחית לניהול ציבורי והתפתחות מקצועית בקינגז קולג' ואוניברסיטת לונדון, טוענת במאמר, שעורר סערה מסוימת, שאותן נשים ששוברות את תקרת הזכוכית ומעפילות לצמרת המקצועית, יוצרות אליטה נשית שמזיקה באופן ישיר כמו גם עקיף לסולידריות הנשית וחותרת תחת מאמצי הפמיניזם. להמשיך לקרוא מתקוונות #1, מסעות עם הסיסטרהוד הדיגיטלי