למה סקרים טלפוניים לא באמת מלמדים על אינטרנט ובלוגים בישראל?

122125460_e53650eff5_m.jpgמי שעוקבים אחרי דברים שאני כותב ואומר, יודעים שאני בדרך כלל הראשון להסביר למה צריך לשמור על פרופורציות כשמדברים על ממדי הבלוגוספירה הישראלית, ואף מציע הסברים לגורמים שמעכבים את התפתחות התחום.אבל במקרה של שני הסקרים האחרונים שפורסמו, של מכון סמית ושל TNS/טלסקר, שני מכוני מחקר עתירי זכויות, נראה לי שאנחנו מקבלים תמונה חלקית ולא מדויקת.

הנה שלוש מה"מסקנות" המרכזיות של הסקרים ולמה הן כנראה רחוקות מהמציאות:

"מבוגרים לא קוראים בלוגים"
לפי הסקרים אחוז קוראי הבלוגים בקרב הקהל הבוגר מאוד נמוך. באמת? אז מאיפה הגיעו 823 אלף קוראים ייחודיים שבקרו ב"רשימות" באוקטובר? תעברו בחטף על חלון העדכונים של האתר בכל עת ותראו שרב התוכן שם הוא מהסוג שמדבר יותר לקוראים מבוגרים. המספר הזה הוא נתח הגון ביחס למספר הגולשים בארץ, בעיקר בהתחשב בסוג התוכן של רשימות. האם מדובר במאות אלפי בני נוער שצובאים על שערי האתרים של נעמה כרמי ויואב קרני? אני מסופק.

בערך 150 אלף הפניות הגיעו אלינו באותו חודש דרך מנועי חיפוש (כ-100 אלף מתוכן דרך גוגל), האם כל מי שהגיע לעמודים של אתרים ב"רשימות" מבין שהוא נמצא בתוך פורמט שמכונה "בלוג"? די בטוח שלא. להמשיך לקרוא למה סקרים טלפוניים לא באמת מלמדים על אינטרנט ובלוגים בישראל?

מחסום הויראליות של הבלוגוספירה הישראלית

102676957_a8f2ab7820_m.jpgיחסית למקום בו הייתה הבלוגוספירה הישראלית לפני שלוש שנים, היא עשתה צעדים מדהימים קדימה. ובכל זאת – אם משווים מה קרה לכמה מהבלוגוספירות בחו"ל בשלוש השנים האלה, הפער משמעותי.
אני לא מדבר רק על עניינים של גודל שוק, במובן של "אי אפשר להתפרנס ממודעות של גוגל בבלוגים ישראליים כי לעולם לא תהיה מספיק תנועה", אלא יותר מזה – לגבי המעמד של בלוגים בעיני התקשורת ותפקידם בזירה התרבותית.

אז מה הם החסמים?

לפני שנה וחצי בערך, נתתי מצגת (למעוניינים, העליתי אותה ל- esnips) שניסתה להסביר מה מעכב את מהפיכת הבלוגים הישראלית. הטיעון המרכזי שם היה שעולם הבלוגים כולו צומח כמו תופעות ויראליות אחרות ברשת. בעיקר במובן בו מתפשט עצם הרעיון ("מימ") של מה זה בלוגים ולמה זה טוב. למה (והאם) כדאי לקרוא בלוגים? למה כדאי לכתוב בלוג? מה בלוגים מסוגלים לעשות? וסיפורים שונים שמדגימים את הצד החיובי של כל השאלות האלה. "בשורת הבלוגים", אפשר לקרוא לזה.

בישראל, יש גורמים שמחלישים את הויראליות של התופעה בכלל, ואת "בשורת הבלוגים" בפרט. אפשר לחלק אותם למספר נושאים:

להמשיך לקרוא מחסום הויראליות של הבלוגוספירה הישראלית

פוסט חמוץ על בלוגים מוחמצים

200397079_bdae2e79cc_m.jpgכמה חבל שרבים מהבלוגים באתרי החדשות הגדולים הם "בלוגים".
כלומר, כמה חבל שהם בעצם טורים אישיים בפורמט שמחקה בלוג, ומתעלמים מהטבע הדיאלוגי של בלוגים.
בלוגים כמו הבלוג של סבר פלוצקר ב-ynet, או להבדיל של בני ציפר ב"הארץ", שכמויות הקוראים שלהם, להערכתי, ולפי כמות התגובות, שוות לבלוגים הכי נקראים בבלוגוספירה העברית ואולי אף עולות עליהם. הם היו יכולים לעשות שירות מדהים לתחום בישראל, בלי קשר לתוכן שלהם.
למה?

כי אם העיצוב שלהם היה חושף את המגיבים שלהם (עם לינקים לאתרים שלהם) ברמה דומה לפלטפורמות בלוגים מובילות, ואם היו מופיעים בהם טראקבקים, הם היו הופכים לצומת שמזרים עשרות קוראים חדשים לתוך בלוגים עצמאיים. בלוגים שהיו מנהלים איתם דיאלוג איכותי היו זוכים לשדרוג במעמדם ולקוראים חדשים. אנשים שלא כותבים בלוגים, ולא שייכים למעגל המצומצם ש"קנה את הבשורה" היו רואים את כל זה וזה היה מפיל להם את האסימון בקשר לתחום. אולי אפילו חלק מהטוקבקיסטים היותר מוכשרים שהם היו מתחילים לכתוב תחת זהות עקבית.
במקום זה יש לנו שם טורים אישיים עם טוקבקים במקום בלוגים.
אילו רק היו בנויים תוך התייחסות לאספקט השיחה של עולם הבלוגים, הם היו הופכים למנועי תנועה ויוזמה שהושלכו למרכז הבלוגוספירה, ושבעליהם היו הופכים למקדמי התחום בעל כורחם.

כל כך מעט צריך לקרות כדי שזה יקרה, ובכל זאת זה נראה כל כך רחוק ובלתי אפשרי.

(בפוסט הבא… למה הבלוגוספירה העברית זקוקה כל העזרה החריגה הזאת.)

מי בנה את כיכר השוק של הטוקבקים?

pillowfight.jpgהטוקבקים בישראל הפכו להיות כמו מזג האוויר, כולם מדברים עליהם ואף אחד לא עושה שום דבר.
מעבר מהיר על אוסף הלינקים שלי בנושא, שתופח תדיר, מראה שרב הדיון בטוקבקים מתעסק עד היום בטוקבקיסטים – עד כמה הם תרבותיים או לא? האם שיח כזה הוא לגיטימי? מי צריך או לא צריך להגביל אותם?

גם התומכים וגם המתנגדים מדברים על הטוקבקים כמראה של התרבות הישראלית, ומצמצמים את האחריות של האתרים על מה שהולך שם. זהו עיוות מובהק של המציאות, מאחר והאחריות של האתרים לתרבות הטוקבקים היא גדולה מכפי הנראה.
לתקשורת יש יותר אחריות לשיח הטוקבקיסטי משנדמה לה. הדימוי החביב על הפרו-טוקבקיסטים בקרב עורכי האתרים הוא כיכר השוק. אם כך – הגיע הזמן שיסתכלו איזה מן כיכר שוק הם בונים באתרים שלהם, ואיזה חוקי עזר עירוניים הם יוצרים שם.

להמשיך לקרוא מי בנה את כיכר השוק של הטוקבקים?

שחררו את הלמו!

אם לא הייתי מנותק אתמול באמסטרדם (רק נסיעת עבודה, לצערי), זה היה עולה כבר אתמול. בינתיים רבים כבר כתבו על זה. בין השאר:

חיים רביה
גל מור

חנן כהן

גדי שמשון

אמיתי סנדי
  (ממנו התמונה)

7489747.jpg

BlogDay 2006 ההמלצות שלי

201195654_c1d05a57c6_m.jpg

אז אמנם האתר של בלוגדיי עדיין קורס מדי פעם, אבל הינה חמשת ההמלצות שלי. הגישה שלי לבלוגדיי אומרת שאין טעם להמליץ על מה שכולם קוראים בלאו הכי, ובמקום זה אני רוצה לנסות להפנות לבלוגרים שלדעתי מגיעה להם הכרה יותר רחבה משהם זוכים לה.
  1. הפרדוקס. שרית היא בלוגרית די נחבאת אל הכלים, אבל הבלוג שלה הופך בהדרגה למרכז חשוב למידע על וורדפרס וטיפים לבלוגרים. הכי חשוב – הפעילות שהיא מובילה של תרגום טמפלייטים לעברית. פעילת רשת שעושה, ולא רק מדברת.
  2. אהוד קינן, האח של, נחטף זה מכבר על ידי ויינט. הבלוג שלו שקצת הוזנח מאז התחיל לכתוב שם, אולי עוד מבקרים יגרמו לו לחשוב מחדש על המקום של הבלוג בחיים שלו.
  3. נטע ד כותבת בתבונה ורגישות בלוג שהטראפיק שלו לא גבוה, אבל כמעט כל פוסט מאיר פינה חדשה או תופעה חדשה ברשת. נטע מבינה אינטרנט כמו שמעט מבינים. כבוד.
  4. אורי אשי. לבלוג של אשי פרופיל נמוך יותר מלבלוג של עמיתו אמיתי סנדי, אבל מלבד העיצוב המגניב, הוא גם כתוב היטב ויש לו כישרון להציף אוצרות רשת, בעיקר בתחום הנוסטלגיה והאנימציה.
  5. צבי גיל כותב ממרום שנותיו ונסיונו כאחד ממקימי רשות השידור וכניצול שואה. קול נדיר בבלוגוספירה הישראלית.

אמורות להיות חמש המלצות, אבל החלטתי להוסיף את יואב קרני כנספח. זאת המלצה לבלוגר יחסית מוכר. אבל אם יש שם מישהו בחוץ שלא קורא את יואב קרני, הגיע הזמן להתחיל. נכון שרב הפוסטים פורסמו קודם כטורים, אבל יואב מוסיף ערך מוסף משמעותי בעריכה, לינקים, ותמונות. זאת הזדמנות להזכיר שהרעיון להקים בלוג ליואב (שהגיע מצביקה בשור), הוא זה שהצית את היוזמה המכונה "רשימות". את השם, שמהרגע הראשון שקראת אותו במייל ידעתי שהוא השם המתאים (גם סגנונית, וגם מבחינת שמישות הדומיין), נתן יואב. והשאר היסטריה.

איך ליצור קשר עם בלוגרים מבוגרים? פשוט ליצור קשר.

תמר גרינברג-ברכה כותבת את הבלוג של גלה מחשבים, חברה המתמחה בהדרכת מחשבים בעיקר לקבוצות באוכלוסיה שהעולם הזה קצת יותר קשה להבנה או אף סגור בפניהם, כמו מבוגרים וגיל הזהב. בסלנג השיווק האמריקאי קוראים להם boomers & geezers, והם נחשבים לקהלי יעד נחשקים ביותר.
הכלל הראשון בבלוג חברה הוא להבין שאתה לא נמצא כאן כדי לשדר, אלא כדי להיות חלק מהקהילה. הבלוגוספירה היא שיחה, אם אתה רוצה שהבלוג באמת יקדם את המוניטין של החברה, אתה צריך ליצור קשרים אותנטיים עם הבלוגוספירה, ורצוי קשרים שממוקדים בחלק של הבלוגוספירה שרלוונטי לעסק שלך.

אפשר להבין את זה באופן מושכל ולתכנן לפי זה התנהגות, ויש אנשים שמבינים את זה מהלב ועושים את זה באופן טבעי. מקריאה מדגמית בבלוג אני מהמר שתמר שייכת לסוג השני.
עברתי את התהליך המושכל עם מספר לקוחות שלי. חשוב לי לציין שאנשי שיווק שזה לא בא להם באופן טבעי הם לאו דווקא אנשים רעים או טפשים, פשוט מדובר בצורת חשיבה שונה לחלוטין על שיווק ממה שמלמדים בבתי ספר ומרב מה שאנשי שיווק מתרגלים לאורך הקריירה שלהם. רובם חושבים שכדי ליצור קשר צריך לשדר. למרות זאת, מרגע ש"האסימון נופל", רבים מהם הופכים לחיות של שיווק ויראלי-קהילתי.

גם אם זה נעשה ללא כוונה שיווקית, היוזמה ליצור רשימה של בלוגרים מבוגרים בישראל היא לא רק יוזמה מבורכת, אלא גם הברקה שיווקית.
אם תלכו לעקוב אחרי השיחה שנוצרת עכשיו בבלוג של גלה מחשבים וסביבו תוכלו לראות חלק של הבלוגוספירה הישראלית שעד לפני היוזמה הזאת היה סמוי או בלתי נפרד משאר רשת הבלוגרים הישראלית, "מסובב את הראש" בהדרגה ושם לב אל לתמר, ובדיעבד, גם לחברה שלה.
למה? כי היא דיברה אליהם בגובה העיניים באמת (לא אותה קלישאת "דברו אל הלקוח בגובה העיניים " שנמצאת בקווים המנחים לטון הדיבור של המותג בכל חברת טלקום. אמרתם צרכן, איבדתם את גובה העיניים.) ויזמה משהו עבורם. היא גלתה הבנה לכך שהם אלה שנמצאים במרכז השיחה ושהיא חלק מהם.

קשה לדעת בשלב מוקדם כל כך כיצד היוזמה הזאת תתפתח, אבל במינימום היא תביא לבלוג שלה כמה אנשי מפתח מהבלוגוספירה המבוגרת, מאוד יכול להיות שאם באמת תוקם רשימה במיקום נוח מספיק היא גם תהפוך ליעד עבור הקהל הזה. אותם אנשי מפתח אינם הקהל של הקורסים של גלה מחשבים (אם יש לך בלוג, כנראה שאתה כבר מעבר לזה), אבל הם אנשי קשר מושלמים אל קהל היעד הזה (conncetors,במונחי שיווק ויראלי). מה שיפה כאן זה שהיא לא היתה צריכה לאתר אותם, היא עשתה פעולה פשוטה שמשמעות נלווית שלה היא "קונקטורים מרכזיים של קהל היעד שלי, הזדהו בבקשה."
רשימת הקשרים שתמר הולכת לקבל שווה הרבה מאוד כסף לחברה שלה. זאת רשימה שלא נמצאת בשום מאגר כתובות זבל (וגם אם היתה – שומר נפשו ירחק), וששום חיתוך של שום פאנל צרכני היה מסמן איפה למצוא אותה. אל תדבר אל הקהילה, דבר עם הקהילה. מבחינת עלות-תועלת, אין דרך טובה יותר להגיע לקהל יעד ממוקד באמצעות הרשת.כמובן שגם אחרי שנוצרו הקשרים צריך לדעת איך לנהל אותם, וכמובן שצריך להישמר מלנצל אותם לרעה, אבל איכשהו אני מרגיש שבמקרה הזה זאת לא תהיה בעיה…

עדכון 28/8: אני מאוד מקווה שלא התלהבתי סתם, כי בלי שתהיה עבודה על הפורמט של הרשימה, זה לא יעבוד. מלבד זה – תחושה לא טובה בקשר למחיקת לינקים לבלוגים שהתוכן שלהם "לא תואם" את המותג, התגובות הן תגובות, ולמה ששאר הקוראים יצטרכו את בעלת הבלוג בתור צנזור פרטי?

את הרשימה צריך לבנות בהדרגה, על פי התגובות, במקום אחר ובפורמט יותר שימושי לגולשים, שם באמת אפשר לכלול רק בלוגים שעומדים בקריטריונים של הגיל… (אני לא אחד מהם, אני מקווה, בגיל 31)