לא ממש תפור עליך – פוסט מרושל

Hat are his hobby, scanned by: Bryan Costin, from a New Year's guide in the January 1949 isssue of TRUE, "The Man's Magazine". בחיפושים אחרי תוכן מקורי במקו, כדי לחגוג את זה שאחת מתקלות הוידיאו הכי מעצבנות שהיו לי אי פעם כמשתמש החליטה להניח לי סוף סוף ופתחה בפני עולם ומלואו של ג'אנק-פוד חזותי, גיליתי את המדור/פינה/סדרה "תפור עליך" עם הסטייליסט גל אפל.

כמי שאחד ההובסשנים (הובסשן = הובי + אובססיה. הברקה של ע'.) שלו בשנה האחרונה הוא אופנת גברים לדורותיה, מיד צפיתי בכל הפרקים שיצאו עד כה, במקום שלל משימות שעלי לעשות ונע בין לשלוח קולקטיב דואר סוף כל סוף ולשטוף כלים.

ההבטחה: "נמאס לך שאמא בוחרת לך בגדים וחברה שלך קונה לך אותם? קבל פטור. או יותר טוב, קבל את גל אפל: האיש שמלביש את הסלבס, הסטייליסט הסטרייט הראשון לציון – ומי שיעזור לך להרכיב מלתחה, להתלבש בסטייל ולהצטייד בפריטים שעושים את העבודה. והכי חשוב – בלי לעשות מזה עניין."

כן, חשוב מאוד להגיד שהוא סטרייט, כי להתעסק עם בגדים זה לאומואים, אבל מילא. הרי ברור שפוליטיקת המגדר הניאו-שובינסטית בישראל קובעת: נשים ממארס, גברים מערס. אני מוותר על זה מראש, ועל עוד הרבה כפי שתראו מיד, אבל יש לי דעה, אלא מה? אז אם יש לכם סבלנות, הינה…

אם היה לי כוח, הייתי כותב ניתוח סמיוטי שלם על האופן בו הסטייל הכללי של הסדרה מאמץ לחלוטין את הסטריאוטיפ של הגבר הישראלי המצוי כפי שהומצא על ידי ערוץ שתיים, ומסמפל אותו מחדש באמצעות ציטוטים מטרנדים (של אופנת רחוב אמריקאית ממוסחרת בעיקר). התוצאה, לעתים יותר קרובות מרחוקות, היא מפלצת פרנקשטיין של ערסיות-קורבנית-אופנה.

אני בהחלט לא מומחה לאופנה. אני מודה שאני חובב מוחלט (אך שקדן) וגיק אופנה בהתהוות, ואם נהיה נדיבים נוסיף שלצד זה יש לי גם הזכות לגור ולעבוד במרכז של אחד ההאבים הכי חשובים של אופנה בעולם כרגע – המזרח התיכון של לונדון + סקרנות ועיניים פקוחות + יותר מעשר שנים של עבודה שמרכיב העיצוב החזותי בה מרכזי ולעתים קרובות משלבת מרכיבים של אופנה.

עדיין, כשיש בעיות שאפילו טירון כמוני מצליח לראות, זה אומר דרשני.

נתחיל מרשימת דברים שנתעלם מהם או נסלח עליהם, מאחר והם דעתי והמקומות הצפויים מראש "להתנגשות תרבותית".
אני בכל זאת אוציא אותם, גם כי בבלוגים של אופנת רחוב ישראלית אני רואה קולות אחרים שלא זוכים לביטוי אצל אפל (נמרוד ב- ilook, יעל ההולכת ברחובות אני תמיד אשמח לגלות נוספים שווים דרך התגובות), וגם כי שחרור קיטור זה טוב נגד מרירות וסרטן, וכמובן כי אני כותב את הפוסט הזה כרגע במקום לנהל את ספרי החשבונות שלי ולסיים אחד משישה פוסטים מקצועיים באנגלית שהם כמעט גמורים ומאמר אחד שאני דוחה כבר יותר משנה (הלו דריה!). ברשימה השנייה יהיו דברים שדורשים תיקון בהמשך הסדרה או ב"עונה" הבאה:

  1. הסחיטה הברוטלית של מצערת העממיות. אוקיי. מה לעשות – זה מה שקורה כשהסגנון הסחבקי של אפל פוגש את הטלוויזיה המסעודית של ערוץ 2. בסדר – במגבלות הז'אנר אפל אותנטי וחינני. ויתרתי.
  2. העובדה שבגדול, אפל לוקח את הלוק של הגבר הישראלי לקצה ה"סטריט" של אופנת הקז'ואל, עם תוצאות שהן לעתים קרובות נעדרות תחכום או שיק, שלא לומר ערסיות. אוקיי, בסדר – אפל מעיד על עצמו שהוא מתאים בגדים לאופי. אם זה האופי שהמיינסטרים מדמיין לגבר הישראלי, אין לצפות למשהו אחר.
    לדעתי, אם יש משהו שלא חסר באופנת הגברים בישראל, שכורעת (כמו במידה לא מועטה גם אופנת הנשים) תחת עריצות ההיי-סטריט של פוקס את קסטרו, זה קז'ואליות. כבר אמרתי בהקשר הזה שישראל היא תרבות לא פורמלית כאידיאולוגיה עוד מלפני קום המדינה, וזה רק הולך ומתחזק. אם חזון ההלבשה של אפל היה מנצח, לא זה המוצהר של להתאים לכל בחור בגדים לפי האופי, אלא זה שרואים בפועל בסדרה, היינו נראים כולנו כמו צ'חצ'חים איטלקים. האמת, ייתכן שזה שיפור. (רק תעזבו אתכם ממוקסינים בלי גרביים.)
  3. העובדה שהנוכחות היחידה לטרנד העל של עולם האופנה הגברית בשנים האחרונות – חזרה למקורות ואימוץ של אלמנטים מחויטים ושמרנים יחסית (והמשבר הכלכלי רק מאיץ את זה), הוא בשילובים בסגנון ז'אקט של חליפה מעל קפוצ'ון (ה-hoodie היהודי, אהמ).
  4. ש"המראה האנגלי" (שזה בכלל חלקית פרשנות צרפתית למראה האנגלי) , שזוכה לתחייה בלתי רגילה בעולם בשנים האחרונות, כחלק מאותו טרנד-על שהוזכר לעיל, מצומצם לכדי "גיק שיק" המבליח לעתים ספורות, ושאין שום ייצוג להשפעות וינטייג'. מילא – אין לי ספק שאפל היה אוכל בלי מלח את עדר הצעירים האנורקטים בחליפות הוינטייג' שחוסם באופן קבוע את הדרך לכל מוצר בריאות בסופרמקט שלי. ואם כל גיק, היה מאמץ קצת שיק – דיינו.
  5. שאחד מפריטי הלבוש העליון הכי לוהטים של השנתיים האחרונות לא מציץ לביקור אפילו – אין בכל הסדרה קרדיגן אחד לרפואה. פריט הפלאים שבזכותו ישכון בקהאם עם ווס אנדרסון (כל אחד מהם אייקון אופנה בדרכו שלו, ובקהאם דווקא קרוב למודל הסטייל האפלי). אבל בסדר, לא נכנסו לסריגים, ובאמת מי יכול להתייחס ברצינות לסריגים, אפילו מכותנה, בארץ שבה לפי הרשת היו היום בתל אביב 26 מעלות ללא עננים. אם בילדותנו מרבית החורף הומר בסתיו, ההתחממות הגלובלית ממירה כיום את רובו באביב.
  6. שבעניבות נופלים ישר לקלישאה של אדום על לבן – מומלץ עם חליפה כחולה. בעיקר אתם סנטור רפובלקיני.
  7. הנטייה ללכת על צבעים חלקים בלי שילובי דוגמאות מינוריים אפילו. אף לא המשבצות שהן כזה טרנד חם. בסדר – רוצים לפשט ולהתאים צבעים חלקים זה יותר קל.
  8. כל ה"נעל", "המכנס" וכו'. כשאפילו אבא שלי, בנאדם שבימים כסדרם יכול להיות סופר הצללים של האימיילים של מאיר שליו, אומר "נעל יפה" אני לא מצפה מאף אחד לשום דבר.

בקיצור – אופנה זה הרבה טעם וריח, ואפל הוא בנאדם עם טעם מובחן ואג'נדה. אני מכבד את זה, אבל הינה כמה החמצות וטעויות שכדאי לתקן אותן בעונה הבאה, אחרת ההבטחה הדידקטית פשוט לא ממומשת.

  1. כשבפרק על ז'אקטים מלבישים בחור בז'אקט עם שרוולים ארוכים מדי, או כשבפרק על חולצות, שדווקא מוסבר בו לא רע מה צריך להיות "הפיט", עומד אחד הבחורים בחולצת man blouse קלאסית, לכאורה להסוואת הכרס, ואין הערה על זה כ-don't. להתלבש מוצלח כגבר, עניין ידוע, זה 75% התאמה, אותו אפקט ה"תפור עליך" מהכותרת של הסדרה. בהרבה סצנות בסדרה נראה כאילו התעצלו למצוא משהו שבאמת "ישב בול", או לתקוע כמה סיכות כשצריך (טריק הפקות אופנה מקובל).
  2. דין זהה לגבי מכנסיים, הרבה יותר מדי "ברייקים" (קפל שנוצר כשמכנס נח על נעל) רשלניים. מכנסיים ארוכים מדי לרב. כולל בג'ינסים. ריבוי קפלים שחורג אף מעבר לחילוקי הדעות השונים בקשר לטבעו של הברייק הנאות.
  3. כשבפרק על נעליים נאמר שצבע הגרביים צריך להיות מותאם לצבע הנעליים. פשוט לא נכון. זה כלל יסוד ידוע ונפוץ בכל מדריך אופנת גברים מהישנים ועד ימינו: גרביים צריכות להמשיך את הרגל ולכן צריכות להיות בצבע של המכנסיים. אלא אם אתם הולכים על הלוק המתקדם של האירופאים – גרביים קונטרסטיות עם התאמה לסכמת הצבעים הכללים. (אם זה נשמע לכם מופרע, אבל אתם סקרנים ורוצים לנסות משהו בטוח יחסית – לכו על גרביים סגולות שמציצות ממכנסיים אפורים ונעליים שחורות עם חלק עליון שמרני יחסית בצבעים תואמים)
  4. כשבפרק על חגורות אפילו לא מוזכר העיקרון הפשוט של התאמת צבע החגורה לצבע הנעליים, עוד כלל ותיק. אפילו יש רמז שהצבע צריך להתאים רק למכנסיים. אויה.
  5. כשהפרק על הג'ינסים, באופן שהוא דוגמה טובה להרבה מהמקומות בהם הסדרה מפספסת, לא מזכיר דברים בסיסיים כמו סוג הפיטים השונים ואיך להתאים אותם למבנה הגוף.
  6. כשאת האופציה המחויטת לתלבושת הדייט גם לוקחים לקלישאת החליפה השחורה עם החולצה הלבנה והעניבה השחורה, וגם מלבישים על הבחור עניבה שחורה ברוחב הכי אאוט שיש מאז שנות השבעים, לפחות. ג'יימס בונד או כלבי אשמורת זה לא, אפילו לא האחים בלוז. זה במקסימום יגרום לבחורה לפתוח את התיק בבקשה.

המלצות לסיום:  עורכת לשונית, תחקירנית אופנה עם ידע פורמלי לאיזון ותיקונים, וקצת יותר זמן וסבלנות בעת הצילומים, והעונה הבאה יכולה להיות ליגה אחרת.

נ.ב. ומישהי שאני מכיר הייתה אומרת – היית צריך להפסיק כבר בפרק הראשון כשרואים על איזה מן בחורים ברחוב הוא מצביע כלבושים טוב. אבל ככה זה עם ג'אנק פוד, אי אפשר להפסיק, זה כל העניין.

מאת: Uri Baruchin

Uri is an international creative strategist based in London, working as Head of Strategy for global design and branding consultancy The Partners. He lectures at the London College of Communications' MA in Graphic Branding and Identity, mentors in a variety of programmes and writes about marketing and culture.

6 תגובות על ״לא ממש תפור עליך – פוסט מרושל״

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s