מחפש תשובות, לפעמים מוצא

לפני בערך שבוע, הצטרפתי לרשימת האנשים שענו לשאלון של סיני גז.decision... decisions... by piX dust

חצי אישי, חצי ציבורי, חצי חושב, חצי מתחכם. כן, ארבעה חצאים. הלוואי שהיו רק ארבעה, או שלפחות המספר לא היה זוגי, זה היה עוזר בהצבעות המליאה של החצאים.
אז עם כל הרגשות המעורבים שתמיד כרוכים בסיטואציות כאלה, כי יש משהו מאוד בלתי אפשרי בראיוניות כאלה (ובראיונות בכלל, אגב). בעיקר אם אתה פרפקציוניסט. אבל בסך הכול די נהניתי, ואני חי בשלום עם התוצאה.שזה אולי סימן שאני מתבגר. קצת.

אז הינה השאלון. איתי. מקווה שתמצאו בו עניין או שעשוע או משהו.

 

נ.ב.
אם אנחנו כבר מדברים. ואם יש לכן כוח לזה… אני תוהה מה שלוש קוראותי חושבים על העניין הבא.
אני מנסה להגדיר לעצמי את התפקיד של הבלוג הזה. נראה לי שהוא מאוד צומצם. ענייני אינטרנט הולכים לבלוג של הקולקטיב (ולא מספיק לאחרונה, במסגרת פשיטת רגל משימתית כללית שמשתוללת אצלי). עניינים מקצועיים אני כותב באנגלית בבלוג האנגלי – גם כדי שיגיעו לקהל רחב ככל שאפשר, וגם כי כאן המרכז המקצועי שלי כבר שנים (ובשלוש-ארבע השנים הקרובות, כנראה. אחרי – אין לדעת.). צד של בלוג אישי לא ממש מתאים לי – זה מכניס אותי לחרדות. אני עוד בילדות שרתי "אדם בתוך עצמו הוא גר / לפעמים פותח דלת  מקבל מכה." אני לפעמים מרגיש חשיפה אפילו כשאני עושה שרינג לאייטם בגוגל, אז מה שקורה בפייסבוק ופליקר שלי מספק לי מספיק דאגות מהבחינה הזאת.
אז מה בעצם יכול להיות כאן? רק לינקים/ארכיון ל"פרסומים" בעברית והודעות על ענינים ציבוריים בעת ביקור? (שתי הרצאות על קומיקס בכנס קאבום בחנוכה, פרטים בקרוב. ואחת על שיווק – פנימית, באחד ממשרדי הפרסום. פתוח להזמנות נוספות. פנוי להובלה.) זה מספיק? יש עוד משהו שאני יכול לעשות כאן?
בצר לי, התחלתי לכתוב שטויות בטוויטר. Mוזמנות לשלי.

מאת: Uri Baruchin

Uri is an international strategist based in London, specialising in brand, creative strategy, proposition development, CX and content. He runs a boutique agency, teaches the D&AD's masterclass in strategy, and is the strategy mentor for SCA. He writes about marketing, culture and technology.

10 תגובות על ״מחפש תשובות, לפעמים מוצא״

  1. לא יודעת מה ולמה, אבל אל תסגור את הבלוג הזה. לא תמיד צריך משהו ברור וסיבות מובנות. פשוט ככה, מה שיש עד עכשיו זה מצויין

    אהבתי

    להגיב

  2. "תכתוב פעם בחודש או פעם בחצי שנה. אבל תכתוב.
    מאמר מגובש, או פסקה כמו זו.
    זה עובד.
    הקבועים שלך מחוברים אלייך ברסס, הם אכן מוצפים בחומר קריאה כמוך, אבל הם קהל, והם יהיו שם כשתרצה וכשיהיה לך מה להגיד.
    וזה נותן לך את החופש לשתוק בלי רגשי אשם. לא?"

    אהבתי

    להגיב

  3. קסטה. תודה. זה לא עומד על הפרק.

    שמבדוי. להתנצל על התדירות לא היה העניין כאן. זה הרי קרב אבוד מראש. יותר תהיה פתוחה מה אני יכול לתת לאותם קוראים כאן ולא במקומות אחרים.

    אהבתי

    להגיב

  6. לי למשל תמיד חסר בלוג שהוא מעין בלוג Misc בין שלושת הבלוגים שאני מחזיק. אין לך נושאים שאתה מרגיש שהם לא שייכים לאף אחת מנישות של הבלוגים האחרים שלך?

    אהבתי

    להגיב

  7. שמבדוי – כמובן שכן. אני עוד לא עד כדי כך סנילי. בעיקר שמה שנכתב שם לא נכתב כלאחר יד.

    איתמר – אתה זוכר, ודאי, כמה שאני שונא לכתוב וכמה אי אפשר לסמוך עלי בעניין. הכריס וויר האחרון עדיין טוב בעיני מכל הבודדים שיצאו מאז שנאסף קוריגן. ואני אשמח לנמק את זה על משקה, אבל לכתוב? אוי וי.

    מיכאל – מיסק זה הז'אנר האהוב עלי מלכתחילה ורובו חי טוב במקומות האחרים. (-:

    אהבתי

    להגיב

כתיבת תגובה