מחפש תשובות, לפעמים מוצא

לפני בערך שבוע, הצטרפתי לרשימת האנשים שענו לשאלון של סיני גז.decision... decisions... by piX dust

חצי אישי, חצי ציבורי, חצי חושב, חצי מתחכם. כן, ארבעה חצאים. הלוואי שהיו רק ארבעה, או שלפחות המספר לא היה זוגי, זה היה עוזר בהצבעות המליאה של החצאים.
אז עם כל הרגשות המעורבים שתמיד כרוכים בסיטואציות כאלה, כי יש משהו מאוד בלתי אפשרי בראיוניות כאלה (ובראיונות בכלל, אגב). בעיקר אם אתה פרפקציוניסט. אבל בסך הכול די נהניתי, ואני חי בשלום עם התוצאה.שזה אולי סימן שאני מתבגר. קצת.

אז הינה השאלון. איתי. מקווה שתמצאו בו עניין או שעשוע או משהו.

 

נ.ב.
אם אנחנו כבר מדברים. ואם יש לכן כוח לזה… אני תוהה מה שלוש קוראותי חושבים על העניין הבא.
אני מנסה להגדיר לעצמי את התפקיד של הבלוג הזה. נראה לי שהוא מאוד צומצם. ענייני אינטרנט הולכים לבלוג של הקולקטיב (ולא מספיק לאחרונה, במסגרת פשיטת רגל משימתית כללית שמשתוללת אצלי). עניינים מקצועיים אני כותב באנגלית בבלוג האנגלי – גם כדי שיגיעו לקהל רחב ככל שאפשר, וגם כי כאן המרכז המקצועי שלי כבר שנים (ובשלוש-ארבע השנים הקרובות, כנראה. אחרי – אין לדעת.). צד של בלוג אישי לא ממש מתאים לי – זה מכניס אותי לחרדות. אני עוד בילדות שרתי "אדם בתוך עצמו הוא גר / לפעמים פותח דלת  מקבל מכה." אני לפעמים מרגיש חשיפה אפילו כשאני עושה שרינג לאייטם בגוגל, אז מה שקורה בפייסבוק ופליקר שלי מספק לי מספיק דאגות מהבחינה הזאת.
אז מה בעצם יכול להיות כאן? רק לינקים/ארכיון ל"פרסומים" בעברית והודעות על ענינים ציבוריים בעת ביקור? (שתי הרצאות על קומיקס בכנס קאבום בחנוכה, פרטים בקרוב. ואחת על שיווק – פנימית, באחד ממשרדי הפרסום. פתוח להזמנות נוספות. פנוי להובלה.) זה מספיק? יש עוד משהו שאני יכול לעשות כאן?
בצר לי, התחלתי לכתוב שטויות בטוויטר. Mוזמנות לשלי.

מאת: Uri Baruchin

Uri is an international creative strategist based in London, working as Head of Strategy for global design and brand consultancy The Partners. He lectures at the London College of Communications' MA in Graphic Branding and Identity, mentors in a variety of programmes and writes about marketing and culture.

10 תגובות על ״מחפש תשובות, לפעמים מוצא״

  1. לא יודעת מה ולמה, אבל אל תסגור את הבלוג הזה. לא תמיד צריך משהו ברור וסיבות מובנות. פשוט ככה, מה שיש עד עכשיו זה מצויין

    אהבתי

  2. "תכתוב פעם בחודש או פעם בחצי שנה. אבל תכתוב.
    מאמר מגובש, או פסקה כמו זו.
    זה עובד.
    הקבועים שלך מחוברים אלייך ברסס, הם אכן מוצפים בחומר קריאה כמוך, אבל הם קהל, והם יהיו שם כשתרצה וכשיהיה לך מה להגיד.
    וזה נותן לך את החופש לשתוק בלי רגשי אשם. לא?"

    אהבתי

  3. קסטה. תודה. זה לא עומד על הפרק.

    שמבדוי. להתנצל על התדירות לא היה העניין כאן. זה הרי קרב אבוד מראש. יותר תהיה פתוחה מה אני יכול לתת לאותם קוראים כאן ולא במקומות אחרים.

    אהבתי

  4. לי למשל תמיד חסר בלוג שהוא מעין בלוג Misc בין שלושת הבלוגים שאני מחזיק. אין לך נושאים שאתה מרגיש שהם לא שייכים לאף אחת מנישות של הבלוגים האחרים שלך?

    אהבתי

  5. שמבדוי – כמובן שכן. אני עוד לא עד כדי כך סנילי. בעיקר שמה שנכתב שם לא נכתב כלאחר יד.

    איתמר – אתה זוכר, ודאי, כמה שאני שונא לכתוב וכמה אי אפשר לסמוך עלי בעניין. הכריס וויר האחרון עדיין טוב בעיני מכל הבודדים שיצאו מאז שנאסף קוריגן. ואני אשמח לנמק את זה על משקה, אבל לכתוב? אוי וי.

    מיכאל – מיסק זה הז'אנר האהוב עלי מלכתחילה ורובו חי טוב במקומות האחרים. (-:

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s