מתקוונות #3, פרי אפטב נגד הבריונים

wasps by roger smith "מתקוונות: פגישות עם נשים ברשת", מתפרסם במקור כטור אישי במוסף הנשים של מגזין themarker. הטור הבא פורסם בגיליון ינואר 2007.

הטור הקודם נגע באופן בו חלקים הולכים וגדלים של חיי הילדים והנוער עוברים לרשת, ותחושת חוסר הידיעה והשליטה המוצדקת אצל הוריהם. אמהות מודאגות יופתעו אולי לדעת שהאיום המרכזי לשלום ילדיהן הוא לאו דווקא "טורפים מקוונים" מבוגרים שאורבים ברשת, אלא דווקא הם עצמם.

אם יש סוג של אלימות שכמעט כל ילד יחווה במהלך חייו, ולא משנה כמה הוריו ינסו להגן עליו, הרי שמדובר באלימות מצד ילדים אחרים. דווקא כשאלימות זאת אינה פיזית, קשה יותר להגן מפניה. ילדים נוטים לשמור את החוויות האלה בסוד. לעתים קרובות הם מתביישים או מרגישים שהתערבות המבוגרים רק תחמיר את המצב.
לעולמם של בני הנוער, עוד יותר קשה לפרוץ. הגבול בין העריצות השגרתית של חברת בני נוער, שמכתיבה קודים של התנהגות ולבוש, ויש לה טבואים משלה, ובין בריונות רגשית לא תמיד ברור. בני נוער רבים בוחרים לקבל התעמרות רגשית מצד בני גילם כסוג של מחיר עבור המשך ההשתייכות לקבוצה.

ברשת, גם ילדים וגם בני נוער חשופים לסיכון של בריונות מקוונת. בריונות מקוונת מוגדרת על ידי ארגון wiredsafety, ארגון אמריקאי מהבולטים בתחום, כמצב בו קטינים משתמשים ברשת או בכל טכנולוגיית תקשורת חדשה כדי לאיים, להביך, להשפיל או להטריד בצורה אחרת קטינים אחרים. בעיקר אם הפעולות חוזרות באופן שיטתי ואחד הצדדים בהן מסומן כמטרה.

אחת הפעילות המרכזיות בתחום היא היא פרי אפטב, עו"ד דין בתחום הביטחון והפרטיות ברשת שהייתה ממקימי wiredsafety. הגישה שלה היא לחזק את ידי המשתמשים והוריהם, במקום את ידי הצנזור.
בסקר שערך הארגון, קשה להתייחס בביטול לעובדה ש-90% מתלמידי בית הספר היסודי דיווחו שרגשותיהם נפגעו און-ליין, אבל העובדה שכשיורדים לפרטי המקרים מגלים ש-65% מבין גילאי 8 – 14 היו מעורבים ישירות או בעקיפין במקרים של בריונות, מדאיגה ממש. בגילאים המבוגרים יותר האחוזים יורדים אך במעט, אבל חומרת המקרים נוטה לעלות.

בשנות פעילותה, מספרת אפטב, למדה כיצד הרשת יכולה לשמש כזכוכית מגדלת שמגבירה בריונות רגשית. נסיבות מקלות לתוקפים כוללות העדר השגחה מבוגרת, הקלות היחסית של פגיעה אנונימית, התחזות או שימוש בזהות בדויה לצורך מניפולציה רגשית, ויכולת איסוף מידע ואיתור נקודות טורפה אצל הקורבן. לדוגמה, נערה שמתוודה על חששות לגבי משקלה בבלוג, תהווה מטרה להשפלות סביב עניין זה – מצד עוברי אורח משועממים או מצד יריבים חברתיים מבית הספר – בגלוי או בהסתר.
בין הגורמים שמגבירים את פגיעות הקורבנות – אשליית פרטיות, תחושה של בידוד וניתוק ממנגנוני הגנה מוכרים או מבוכה על ההיפגעות ממשהו "לא אמיתי". כך אותה נערה יכולה להישאר "מתחת לראדר" של הוריה ומוריה ולסבול במשך שבועות ארוכים מסכת התעללות הולכת ומקצינה לפני שתפנה לעזרה, אם בכלל.
אפטב מספרת גם על סוג חדש של בריונות ברשת "בריונות באמצעות מתווך", למשל כאשר הבריון מגייס למאבק משתמשים אחרים בטענות מטענות שונות, או מתנכל לקורבן שלו דרך מניפולציה של מנגנוני התלונה של האתרים או מנהלי הפורומים. טקטיקה נפוצה היא התגרות עד שהקורבן מנסה "להחזיר", ואז העתקה סלקטיבית של התגובה שלו ותלונה "רשמית", לעתים בזהות שלישית. בכל המצבים – התופעה חוצה מעמדות ואזורים.

אפטב מדגישה את תפקיד ההורים משני צדדים – הראשון פרקטי, וכולל הסברה לגבי שימוש אחראי וזהיר בה. מהבחינה הזאת, היא מדגישה את ההבדל בין חדירה מגונה לפרטיות של הילד, למשל קריאת היומן הפרטי שלו, ובין היכרות עם עמוד הפרופיל שלו ברשת באופן גלוי. ("בוא נקרא אותו ביחד מחר." – לתת לילד הזדמנות להסיר מה שהוא לא רוצה שתראו). כך ילמדו מתי הרשת מעניקה פרטיות ומתי פרטיות זאת היא פרטיות מדומה.
השני הוא מעורבות רגשית. לעזור לילד להבין את החוויה והמקור שלה, להתמודד איתה, להתלבט איתו בקשר לתגובה ובמקרה הצורך לעודד פנייה לרשויות, וכמובן – להזכיר לו את האפשרות להתנתק.

צעד ראשון מצד האמהות הוא להכיר מקרוב את כלי התקשורת החדשים והשימוש של הילדים בהם. זה אולי נשמע כמו אתגר מאיים, אבל מה זה לעומת האתגר להיות חלק מהחיים המקוונים של ילדיכן באותה מידה בה אתן שואפות להיות חלק מחייהם בכלל?

מאת: Uri Baruchin

Uri is an international creative strategist based in London, working as Head of Strategy for global design and branding consultancy The Partners. He lectures at the London College of Communications' MA in Graphic Branding and Identity, mentors in a variety of programmes and writes about marketing and culture.

5 תגובות על ״מתקוונות #3, פרי אפטב נגד הבריונים״

  1. איזה מזל שאני אבא. ככה אני בכלל לא מודאג מהתעללות רגשית שהילדה שלי תעבור באינטרנט – זה ממילא האחריות של אמא.

    ועוד הערה – "קשה להתייחס בביטול לעובדה ש-90% מתלמידי בית הספר היסודי דיווחו שרגשותיהם נפגעו און-ליין"? לי דווקא די קל. תלוי איך הגדירו עורכי המחקר 'רגשותיהם נפגעו' – טבעה של אינטראקציה חברתית שרגשות נפגעים בה. און-ואוף ליין, מבוגרים וילדים. אם הילדה פירסמה פוסט ביקורתי על משהו שחברה שלה אמרה וחברה שלה כתבה לה 'אז אני לא קוראת את הבלוג הזה יותר', יש להניח שרגשותיה נפגעו. השאלה היא כמה ילדים הותקפו וירטואלית על ידי בריונים.

    אהבתי

  2. דרומי, הפנייה לנשים היא מהסיבה הפשוטה שכפי שציינתי הטור נכתב במקור למוסף נשים.

    לגבי המחקר – אתה מוזמן לקרוא בעיון את הנתונים באתר הארגון ולראות בעצמך כמה שהם חמורים.

    אהבתי

  3. אורי,
    חשוב להזכיר בהקשר הזה את עמותת אשנ"ב – אנשים למען שימוש נבון באינטרנט, שאחת המטרות שלה הינה חינוך מבוגרים להכיר את הסכנות ברשת שילדיהם חשופים אליהם.
    באתר יש גם הרבה חומר נוסף על סכנות ברשת.
    פרטים נוספים:
    http://www.eshnav.org.il

    בברכה,
    משה

    אהבתי

  4. אמת. למרות שהגישה של אשנב לאורך השנים היתה שמרנית מדי בעיני. אני עדיין זוכר את הכנס השני, שהמסר שלו היה קצת the internet is bad mmkay?
    מניח שהתקדמו מאז.
    מה שכן יש כנס מאוד רלוונטי בשנקר על גילויים של תוקפנות ברשת.
    ביום חמישי 1.2
    http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1077

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s