מי שעוקבים אחרי דברים שאני כותב ואומר, יודעים שאני בדרך כלל הראשון להסביר למה צריך לשמור על פרופורציות כשמדברים על ממדי הבלוגוספירה הישראלית, ואף מציע הסברים לגורמים שמעכבים את התפתחות התחום.אבל במקרה של שני הסקרים האחרונים שפורסמו, של מכון סמית ושל TNS/טלסקר, שני מכוני מחקר עתירי זכויות, נראה לי שאנחנו מקבלים תמונה חלקית ולא מדויקת.
הנה שלוש מה"מסקנות" המרכזיות של הסקרים ולמה הן כנראה רחוקות מהמציאות:
"מבוגרים לא קוראים בלוגים"
לפי הסקרים אחוז קוראי הבלוגים בקרב הקהל הבוגר מאוד נמוך. באמת? אז מאיפה הגיעו 823 אלף קוראים ייחודיים שבקרו ב"רשימות" באוקטובר? תעברו בחטף על חלון העדכונים של האתר בכל עת ותראו שרב התוכן שם הוא מהסוג שמדבר יותר לקוראים מבוגרים. המספר הזה הוא נתח הגון ביחס למספר הגולשים בארץ, בעיקר בהתחשב בסוג התוכן של רשימות. האם מדובר במאות אלפי בני נוער שצובאים על שערי האתרים של נעמה כרמי ויואב קרני? אני מסופק.
בערך 150 אלף הפניות הגיעו אלינו באותו חודש דרך מנועי חיפוש (כ-100 אלף מתוכן דרך גוגל), האם כל מי שהגיע לעמודים של אתרים ב"רשימות" מבין שהוא נמצא בתוך פורמט שמכונה "בלוג"? די בטוח שלא.
אז מה קורה? מאוד פשוט. "מבוגרים קוראים בלוגים, רק לא קוראים להם בלוגים." יותר מזה – אנשים כותבים בלוגים ולא קוראים להם בלוגים. לעתים קרובות בפניות ל"רשימות" אנשים מדברים על "האתר של…" שהם קוראים בקביעות, ויותר מזה – מבקשים לקבל בלוג, אבל לא קוראים לזה בלוג, אלא "אתר" או "אתר אישי". אנשים שיש להם אתר ברשימות יותר משנתיים ופונים לקבלת עזרה טכנית, קוראים לו "האתר שלי" ולא ה"בלוג שלי", לפעמים אני מנסה לדבר איתם על "פוסטים" בתשובה, ואין להם מושג על מה אני מדבר, כי במערכת הניהול שלנו קראנו לזה "רשומות". חלק מהאנשים האלה הם בעלי אתרים שמונה הכניסות לכל פוסט שלהם מגיע בקלות לכמה אלפים, אבל הם לא כותבים פוסטים, ואין להם בלוג.
וגם בלי קשר אלינו – יצא לי לא פעם להיתקל באנשים שמדברים על בלוגים שהם קוראים בישראבלוג, אבל לא משתמשים במילה "בלוג".
אפילו חלק מבני הנוער שכותבים בעשרותיהם כל חודש לכמה מהכותבים אצלנו ומבקשים מהם "עזרה" בהכנת שיעורי בית ועבודות לבית הספר, לא יודעים שהם נכנסו לבלוג. אצלם זה מסיבה אחרת – מבחינתם "בלוג" זה יומן אישי. בת 12 ששאלה אותי בנימוס במייל אם היא יכולה להעתיק משהו מאחת הכותבות (הפניתי אותה לכתוב ישירות לכותבת), הופתעה כשקראתי לאתר של הכותבת בלוג. כנראה היא לא זיהתה שזה בלוג, כי לא היו שם בלינקיז ודוליז.
אגב, מאוד יכול להיות שהנתונים לגבי כתיבת בלוגים הם באמת מאוד נמוכים, אבל זה לגמרי מתקבל על הדעת, בשלב זה, שעל כל 100 קוראים (או יותר) יהיה כותב אחד. מה שחשוב הוא שכנראה יש הרבה יותר קוראים ממה שנראה.
"גולשים צופים בוידאו באתרי שיתוף, הרבה פחות מבאתרים הגדולים."
אולי, ואולי לא. כי אין לי ספק שאמא שלי, וכמה מהחברות שלה שמנויות על הקולקטיב, צופות בסרטים שמגיעים דרכו ולא שמות לב בכלל אם הסרטים האלה יושבים על גוגל וידאו או יוטיוב. החוויה היא "סרט שהיה בקולקטיב." באופן דומה, אנשים לא צופים באתר של קשת, הם צופים ב"ארץ נהדרת".
"הפעילות העיקרית היא חיפוש מידע."
וואלה? יו דונט סיי! יש לי רעיון מבריק לסקר הבא, בואו נוסיף לרשימת האפשרויות לפעילויות העיקריות גם "קריאה" "גלישה", ו-"שימוש".
אפשר להמשיך ולהטיל ספק בעוד חלקים, אבל זה לא משנה.
אז מה קורה?
כרגיל – אין לנו מערכת רייטינג ראויה לשמה באינטרנט בישראל, האתרים הגדולים מחזיקים את הקלפים קרוב לחזה, והסקרים מתבססים על שאלונים טלפוניים שבודקים את הזיכרון של המשתמשים, שמבטאים את התפיסה הפרטית והזיכרונות הפרטיים שלהם. אם יש משהו שברור לכל מי שאי פעם עבד בכל צורה שהיא מול משתמשים באינטרנט – מה שהם אומרים, מה שהם חושבים/מבינים, ומה שהם עושים זה דברים מאוד שונים. מה שהם זוכרים שעה אחרי, זה כבר עולם אחר.
ואגב, גם המיזם החדש (במהרה בימינו אמן) שאנחנו עובדים עליו, ומציף תכנים מבלוגים ומאתרי תוכן אחרים, לא לוחץ יותר מדי על המונח "בלוג". העיקר התוכן, העיקר שיש קוראים. מה זה משנה איך הם קוראים לזה? החשיבה השיווקית-מותגית הזאת לא רלוונטית לדינמיקה של השימוש ברשת בנקודה הזאת.
(אין לי גישה לניסוח השאלות בשאלונים, אבל אשמח להעיף בהם מבט כדי למנוע הישנות תוצאות תמוהות שכאלה).
Technorati Tags: ישראל, בלוגים, סקר, סקרים, וידאו, שיתוף, תוכן גולשים
Marketing Babylon 
אני משכונע שחלק נכבד מהכניסות לרשימות, הם של צעירים שקוראים תכנים של מבוגרים.
אהבתיאהבתי
מעניין מאוד מה שאתה כותב, והיחס של אחד למאה נשמע מאוד הגיוני.
אפשר לשמוע קצת יותר על המיזם החדש שלכם? נשמע מעניין.
אהבתיאהבתי
הביקורת שלך מאוד מוכרת למי שהתעסק במתודולוגיה של מדעי החברה – זו בדיוק הטענה נגד סקרים (ושיטות מחקר כמותניות בכלל). כששואלים "האם אתה קורא בלוגים?" יש להניח שהתשובה תהיה בהתאם לפרשנות של הנשאל את המושגים 'קורא', 'בלוג', ולפעמים אפילו 'אתה', בין השאר.
הבעיה הזו היא עקרונית, והיא לא תיפטר גם אם תהיה לך מערכת רייטינג הכי טובה שאפשר – כי אז הבעייתיות תהגר למקומות אחרים (ראה הדיון אצל שוקי על 'מה זה בלוג').
אהבתיאהבתי
הכבתי בפוסט על הגורמים שעוצרים את הבלוגספירה.
אהבתיאהבתי
כבוד – נכון, אבל סביר להניח שבתמהיל מבוגר משמעותית יחסית לאחרים.
דרומי – מערכת רייטינג שיושבת בפאנל של משתמשים ומודדת מה הם עושים, בדומה לרייטינג בטלוויזיה תתן נתונים יותר מדויקים ממה שיש כרגע. או לחלופין – גוף מרכזי שהאתרים שולחים אליו לוגים והוא מעבד אותם.
פרטים על המיזם אני לא יכול להסגיר בשלב זה, רק שהוא הולך בקוים של הדיון שהיה כאן ובמקומות אחרים על הצפת תוכן.
אהבתיאהבתי
הרשימה הזאת היא מתוסבכת, עקרה, כנראה שהיא טובה כתעמולה-יחצ"נות-שיווק של איזשהו-משהו שבעיניי הוא הסחת-דעת דקדנטית, אבל אם הוא מפרנס או יפרנס אז שיהיה לך לבריאות.
משהו שכתבתי בסוגיה זאת:
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=4284392
אהבתיאהבתי
שפי – אני מבקש ממך להרחיב ולנמק או שאשקול למחוק את התגובה המשתלחת הזאת.
אם אתה כותב בעצמך בפוסט שלך שאין טעם במונח בלוג, ואפילו שהוא חותר תחת הפוטנציאל של מדיה אישית-עצמאית, אז אני לא מבין איך מתחבר למה שכתבתי כביקורת על שני הסקרים. כי אם כבר – הביקורת מתחברת לזה שהסקרים בודקים את הבאז-וורד במקום את התופעה בשטח.
ולא – אני לא מתפרנס ממשהו שקשור לרשימה הזאת. בינתיים או בעתיד הנראה לעין.
אשמח להבין למה התכוונת בצרור הסופרלטיבים הבוטה והלא בלתי קנטרני הזה, כי נראה לי שזה באמת בוער בעצמותיך.
אהבתיאהבתי
אנסה:
מה שלמשל ב"ישראבלוג" מכונה בלוג, ב"רשימות" מכונה אתר, מי כמוך יודע את זה. וברשימה הזאת אתה לא מפסיק לערבב, כלומר להתווכח עם עצמך, רק עם עצמך, מסיבות השמורות עמך אתה סותר את עצמך הלוך ושוב, לרגע חשבתי שכתבת סקץ'.
מצד אחד אתה טוען שהרשימות אצל נניח נעמה כרמי לא מיועדות לבני נוער, ומצד שני אתה-עצמך מציין (במילים שלי) שמגיעים אליהן ילדים רבים שמחפשים חומר להכנת שיעורי בית וכו'. כלומר הן כן מיועדות, מי ש(כמוני)כותב על ספרים-דיסקים וכו' יודע את זה בזמן הכתיבה, אבל רגע, כרמי זה בלוג או אתר?… לא רק גוטנברג אלא גם ג'וזף הלר צחק בקברו כשהקריאו לו את רשימתך.
והמספרים האלה, מה הם אומרים? מי שמתמצא בעסקי אינטרנט יודע ש(למשל)המספר הזה 800000 לא אומר כלום, כי יש כל-כך הרבה נתונים נלווים שיש בהם צורך כדי לקבל מהמספר הזה משהו. ואפילו גולש מתחיל יודע שבכל "שרת" (או איך שקוראים לזה) המונה עובד אחרת. (ולעומת זאת בסקר של סמית אפשר למצוא מספרים מוצקים ומאירי-עיניים, כמו למשל "96 אחוז לא כתבו בלוג מימיהם")
והפניות של הכותבים ב"רשימות" שפונים אליך כך או אחרת, הרי אתה-עצמך גרמת לכך… אבי לן כבר העיר לך על כך ברשימה שלו.
כפי שאתה מבין אני סקרן לגבי הנושא הזה, ובגלל זה קראתי את רשימתך, ולא קיבלתי ממנה כלום, שום-שום תובנה, לקח, מסר, דעה, השקפה, הרחבה, ולפחות אינפורמציה. ההפך, כאילו (לפחות כאילו) ניסית לבלבל-למסך אותי עוד יותר.
אם כל מה שרצית היה להתווכח עם מכונים כאלה, אז מה שהיית צריך לכתוב הוא את המשפט הזה: אני אורי ברוכין, הבעלים של "רשימות", טוען שהסקרים האלה לא נכונים כי "רשימות" זה בעצם אתר של בלוגים, מר סמית, אודה לך אם מהיום והלאה תוסיף בסקריך את "רשימות" לרשימת אתרי הבלוגים. נקודה. אפשר אף יותר בקיצור.
לא הבנתי? אם לא הבנתי אז תן לי את הקרדיט שזו בעיה שלך. תן לי גם קרדיט על כך שכשאני קורא טקסט אני גם מרגיש, מריח, לא רק צורך אותו קוהרנטית.
אהבתיאהבתי
תראה שפי, הפוסט שעליו אתה מתקצף, קיבל עד עכשיו יותר מ300 כניסות, ואך אחת מהתגובות לא הוציאה תגובה כזאת מהקורא.
לא אמרתי שלא הבנת, אם לא הבנת – אתה צודק, זאת בעיה שלי שלא הייתי ברור.
אני לא אנסה להצטדק בפני טיעוני האד-הומינם הקונספירטיביים שלך, אבל כן הייתי רוצה לענות על כמה מהטענות הרציונליות שלך.
– מה שטענתי לגבי רשימות כמו של נעמה הוא טענת של היגיון ישר. גם אם לא מן הנמנע שבני נוער מגיעים לשם דרך מנועי חיפוש הרי שקריאה רציפה בבלוג שלה תראה שלא יהיה מופרך להניח שקהל הקוראים שלה יותר מבוגר.
– נקודה זאת לא קשורה לאם האתר של כרמי מוגדר כבלוג או אתר אישי. אני מראש חושב שבלוג מוכל בתוך תחום האתרים האישיים, וזאת הסיבה לטרמינולוגיה המקורית של רשימות. זאת הסיבה לשימוש ה"מעורבב" כדבריך.
גם אם אתה כועס על הערבוב, זה לא משנה את העובדה שהבצעתי על נתח קהל שמאוד סביר שהסקר עיוור אליו (=אלה שלא קוראים לבלוג בלוג). זה הטיעון המרכזי. של הסעיף על הבלוגים.
– גם אם אבי לן צודק, ולטרמינולוגיה שקבענו רשימות יש חלק בבלבול (נראה לי שזה יהיה קצת מוגזם להניח שרק בגללנו הבלבול), הרי שזה שם בחוץ, ואני מקווה שהסקרים מתחשבים בזה ושואלים "האם אתה קורא בלוגים או אתרים אישיים באינטרנט?"
מהכתבות בעיתונות – לא נראה שהם עושים כך.
– הקשר שלי לרשימות הוא ברור וגלוי (גם למי שלא שמע עלי מימיו – אחרת לא הייתי מתנסח כפי שהתנסחתי). ככה שלא חסר גילוי נאות. אבל בלי קשר…
– אין לי עניין להוסיף את רשימות לסקר של מכון סמית' (אני לא בטוח שיש כזה דבר "להוסיף" כי יכול להיות שהנשאלים הם אלה שנוקבים בשמות האתרים). זה ממש לא מעניין אותי. אין לי שום אינטרס שזה יקרה. רשימות לא צריך את זה בשביל להיות מוצלח ועתיר קוראים. מה שטענתי זה שהשאלה "האם אתה קורא בלוגים?" עשויה להיענות בשלילה גם על ידי מי שקורא בלוגים. האם לדעתך אני טועה בנקודה הזאת?
– כן. יש כל מיני נתונים, עם כל מיני שיטות. אבל הנתון שנתתי לגבי משתמשים ייחודיים (בשונה מהקאונטרים של ישרא, שמודדים "צפיות") מתייחס לכניסות מכתובת רשת ייחודיות. זה נתון מקובל בתעשייה, ההגדרה שלו קבועה, ומערכת הסטטיסטיקות היא urchin, אותו מנוע כמו זה שגוגל משתמש בו. בניגוד למה שאתה כותב יש מונחים סטנדרטיים לגמרי לסטטיסטיקות של אתרים, מי שמשתמש בהם באופן מניפולטיבי זה הרבה פעמים אתרים, אבל יותר מזה – הם נוטים פשוט להסתיר אותם.
– ההערה על הבלוגים הייתה אחת משלוש. אני מבין שמלבדה האחרות לא עניינו אותך, לגיטימי לגמרי. רק שגם אם פוסלים לחלוטין מה שאני אומר על בלוגים, נשארו עוד שתי בעיות באופן בו נערך הסקר.
– אני מקווה שהריח והטעם של הטקסטים שלי בעתיד יערב לך יותר, ושאולי הם יהיו יותר קוהרנטיים בעיניך. אני מאוד משתדל לכתוב בבהירות. אם לא – תמיד אשמח למשוב מפורט, ענייני, ואם אפשר – ביישוב הדעת, כדי שיהיה לכל הצדדים נעים לשוחח.
שבוע טוב, שפי.
אהבתיאהבתי
לשאלתך, לדעתי אתה טועה בנקודה זאת:
התופעה המכונה בפי-העם בלוגים, היא במהותה היומנים-הוידויים האלה, המועדוני-היכרות, ה"קהילות" שהן ברובן של בני נוער, שרוב-רובם חותמים בשם בדוי. בסקרים שכאלה, לפחות בינתיים אין טעם לכלול מאמרים מהסוג שסטודנטים יכולים לעשות מהם עבודות סמינריוניות. אם בחיפושיך בגוגל אתה מגיע אל מאמרים כאלה ב"רשימות" או אצל חריגים כמוני, זה לא עושה ממך "קורא בלוגים", לא לכך מתכוונים סקרים כאלה כי לא זה מה שמרתק סוציולוגית-אנתרופולוגית. תופעת האתרים האישיים שמתחילים להחליף את העיתונים והספרים היא במהותה תופעה שונה, הגם שהיא תוצאה של אותה התפתחות טכנולוגית.
אהבתיאהבתי
שפי, בנקודה הזאת נאלץ להסכים לא להסכים. כי אתה מתייחס להגדרה שייחודית לישראל, ואני מתייחס למושג בלוג במובנו העולמי.
במובן הזה – בלוג הוא סוג של פורמט, ובלוג יומני הוא אחד הז'אנרים המרכזיים שצמחו בפורמט. בישראל הוא היה הדומיננטי מלכתחילה, אבל לאו דווקא תמיד יישאר כזה (אולי מבחינה כמותית, לאו דווקא מבחינת כמויות הקוראים והמקום בסדר היום התרבותי).
בעולם אתר אישי יכול להיות בלוג, ובלוג יכול להיות אתר אישי, אבל "לא חד המה". כמו כן צריך לזכור שיש רמות שונות של עד כמה משהו הוא אישי – אני חושב שהאתר הזה שלי, למשל, מאוד אישי. בעיקר בתגובות.
אני לא בטוח שהסקרים החליטו על אותה אג'נדה סוציולוגית-אנתרופולוגית. להיפך – אני כמעט בטוח שלא. מאחר ורבות מהשאלות שלהם בודקות את התופעה כתופעה עסקית, כי הם שלבו בסקרים עוד שאלות באוריינטציה עסקית צרכנית, וכי הם דאגו שהסיקור העיקרי יהיה בגלובס.
אהבתיאהבתי
אורי אני מקווה שלא תעלב: במשפט האחרון אתה מאשש את מה שכתבתי בתגובתי הראשונה, שמאחורי רשימתך זאת מסתתר מניע מסחרי. כנראה שנוכחת ש"רשימות" שהיה לך בוויז'ן נופל בין כיסאות הפורמטים המסחריים המסתמנים. אז התחלת לעודד את הכותבים לראות בעצמם "בלוגרים", להגיד "פוסט" וכו', ולמחות על תוצאות הסקרים האלה, ומן הסתם ידך נטויה בעוד כמה טקטיקות. אנשי שיווק (הייתי פעם) יודעים שמוצר חייב קטגוריה, נישה, וכנראה שיותר קל לשכנע שהסטרט-אפ שלך הוא "בלוגים" מאשר שהוא "אתר תוכן" או השד יודע מהן ההגדרות הרווחות. יחד עם זה כואב לך לסתום את הסיכוי לתיוג אחר… פעם כתבתי ספר ילדים לגמרי לא רע, אבל לא הצלחתי למצוא לו מו"ל, כי הוא לא ממש-באמת-בדיוק לילדים, יותר מדי הגותי, ומרדני… לא משהו שמתאים להקראה לפני השינה… מו"ל אחד דחה אותי בשאלה "על איזה מדף הוא יישב בחנויות הספרים?".
עוד משהו שכתבתי על תרבות האינטרנט:
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=2428961
אהבתיאהבתי
מאחר וכל הכחשה של תיאוריית קונספירציה מצד המושא שלה רק מחזקת אותה, אני לא אגיב לתגובה האחרונה הזאת או אתווכח איתה, אפילו שהיא ממש מופרכת מבחינתי.
הקהל ישפוט למי להאמין.
כל טוב.
אהבתיאהבתי
שפי, לא נמאס לך אף פעם להתנגח עם כל מי שאתה קורא? כל פעם שאני מעיין בדו-שיח של חרשים שכזה, אני מתמלא כבוד לכותבים המשיבים בסבלנות אין-קץ. מדהים.
אהבתיאהבתי