יחסית למקום בו הייתה הבלוגוספירה הישראלית לפני שלוש שנים, היא עשתה צעדים מדהימים קדימה. ובכל זאת – אם משווים מה קרה לכמה מהבלוגוספירות בחו"ל בשלוש השנים האלה, הפער משמעותי.
אני לא מדבר רק על עניינים של גודל שוק, במובן של "אי אפשר להתפרנס ממודעות של גוגל בבלוגים ישראליים כי לעולם לא תהיה מספיק תנועה", אלא יותר מזה – לגבי המעמד של בלוגים בעיני התקשורת ותפקידם בזירה התרבותית.
אז מה הם החסמים?
לפני שנה וחצי בערך, נתתי מצגת (למעוניינים, העליתי אותה ל- esnips) שניסתה להסביר מה מעכב את מהפיכת הבלוגים הישראלית. הטיעון המרכזי שם היה שעולם הבלוגים כולו צומח כמו תופעות ויראליות אחרות ברשת. בעיקר במובן בו מתפשט עצם הרעיון ("מימ") של מה זה בלוגים ולמה זה טוב. למה (והאם) כדאי לקרוא בלוגים? למה כדאי לכתוב בלוג? מה בלוגים מסוגלים לעשות? וסיפורים שונים שמדגימים את הצד החיובי של כל השאלות האלה. "בשורת הבלוגים", אפשר לקרוא לזה.
בישראל, יש גורמים שמחלישים את הויראליות של התופעה בכלל, ואת "בשורת הבלוגים" בפרט. אפשר לחלק אותם למספר נושאים:
- היסטוריה: הבלוגים בארה"ב התחילו בתוך אליטה די מקושרת של טכנולוגיה / ניו-מדיה. כתוצאה, התקשורת מיהרה לשים לב אליהם, ומצאה אצלם תכנים שהצדיקה את פרסומם בקלות. אצלנו הבלוגים התחילו מלמטה (עניין שיש לו גם יתרונות), מה שהביא לזה שעדיין יש אנשים שחושבים שבלוגים זה ז'אנר (של כתיבת יומן אישי ברשת) ולא פורמט. הבעיה הזאת הצטמצמה משמעותית בזמן שעבר מאז נתתי את המצגת המקורית.
- מוטיבציה: המוטיבציה לפתוח בלוג ו/או להפיץ את "בשורת הבלוגים", קטנה בישראל יחסית לשווקים גדולים יותר. בארה"ב יש חשיבות גדולה מאוד לנטוורקינג בגלל גודל גיאוגרפי ואופי מסלול החיים. בארץ המניע העיקרי נשאר "שיקראו אותי". הרשתות החברתיות בישראל מסתמכות עדיין על הרבה קשרים בלתי אמצעים. קצת יותר קשה להסביר כמה כתיבת בלוג יכולה להשפיע, למשל, על החיים המקצועיים. לסעיף המוטיבציה יש השפעה לא רק על כמות הבלוגים שנפתחים אלא גם על מי פותח בלוגים וסוג הבלוגים שנפתחים. זה עניין תרבותי, שלא ברור כמה ישתנה בארץ.
- טכנולוגיה: יש טכנולוגיות ושימושים בטכנולוגיה שהם ספציפיים לבלוגים ומגבירים את הויראליות שלהם – בלוג-רולים, טראקבקים, סטנדרטים, פרמלינקים וכו'. בנקודה זאת כבר התקדמנו, אבל עדיין הפלטפורמות הגדולות בישראליות סובלות מסגירות, וכשהן מציגות טראקבקים הן די מחביאות אותם במקום לשלב אותם באופן אורגני בתגובות, כראוי. לא ברור למה. ב"בלוצים" הבעיות האלה זועקות ממש.
(הערה: טראקבקים ברשימות התעכבו זמן רב, אבל יעלו בקרוב) - תוכן: זאת הרמה הכי משמעותית. שחוזרת לעניין "בשורת הבלוגים". כלומר, הסיפורים על הבלוגים והבלוגוספירה ששמסתובבים ברשת ומגיעים דרכה לתקשורת ולשאר המרחב התרבותי (בשפה מקצועית היינו יכולים לומר שהם הסיפורים שמכוננים "מטא-נרטיב" לתחום). בישראל יש גורמים ש"מקלקלים" את הסיפור ואת ההפצה שלו.מדובר כאן בשאלה עד כמה התוכן שמיוצר בבלוגים, מפיץ הלאה את הבשורה שלהם. בארה"ב ובכמה שווקים גדולים בעולם הבלוגים הם סמל לאפשרות ביטוי מחוץ לממסד התקשורתי ופתיחה שדה התקשורת לתחרות חופשית, בלוגרים הם "סוכנים/עורכים עצמאיים" שמשתמשים במחקר רשת ליצירת תוכן, לביקורת תקשורת, לסינון של הסיפורים החשובים עבור הקהילה ועוד. כל זה מעצים את הבאזז עוד הרבה לפני שהתקשורת נכנסת לתמונה. יש שורה שלמה של סיפורים בהיסטוריית הבלוגים בארה"ב שהיוו אבני דרך בתהליך ההכרה בכוחם.ומה בארץ?
- פיגור ברמת החיפוש ומאגרי המידע – אין מה להשוות את התוכן הציבורי, מאגרי המידע ויעילות כלי החיפוש שעומדים לרשות בלוגר דובר אנגלית. נוצר בארץ מצב שהוא כמעט "רק על עצמי לספר יכולתי". תפקידים מרכזיים שבלוגרים דוברי אנגלית נכסו לעצמם בארצות שלהם, בלתי אפשריים בעברית. הלמו הוא דוגמה יוצאת מן הכלל שמעידה על הכלל – בתחום הכתיבה של הלמו, התחום המשפטי, יש הרבה מידע עברי ברשת, אבל לכו תנסו לחפש משהו ברמת המידע שעזר לבלוגרים בארה"ב לפוצץ פרשיות תקשורת למיניהן? בעברית גוגל אפילו לא מצליח לחפש כמו שצריך באתרי העיתונים, שלא לדבר על העדר ארכיונים חדשותיים פתוחים וחינמיים. תוכן לא זמין, והבעייתיות של המורפולוגיה של עברית כשפה עבר מנועי חיפוש הם שילוב גורמים קטלני ברמה הזאת.
- ריכוזיות שוק התקשורת – בגלל ששוק התקשורת הישראלי ריכוזי, רב צרכני התוכן הכבדים משתלטים עליו גם בלי עזרה של "סוכנים/עורכים עצמאיים". הם פשוט קוראים את אתרי החדשות המרכזיים. כאן נשלל מהבלוגוספירה תפקידה החשוב כעורכת ומסננת שהוא בעל ערך רב בארצות בהן יש מפץ גדול של ערוצי תקשורת.
- ההתדרדרות מקצוע העיתונות – נכתב על זה רבות בשנתיים האחרונות. לענייננו, התדרדרות במקצוע העיתונות, אומרת שהמעבר לתוכו קל, אם אתה בלוגר (או לא) ויש לך דחף להיות עיתונאי, כמעט בטוח שתצליח להיות עיתונאי, או לפחות "תוכנאי". מרגע שרב התוצרים שלך כבלוגר הולכים אל הממסד, מה שנשאר בבלוג זה "פכים", חומרים אישיים, או דברים שהם פחות מרכזיים. זה משפיע על הכותבים, אבל גם על הקוראים. המקרה שסיפור צומח קודם כל מהבלוגוספירה נדיר. כשיש כבר סיפור כזה, רמת התאוצה שהוא מצליח לתפוס ברשת לפני שהוא מגיע לתקשורת היא אפסית. כך שלא מורגש השינוי בתפקיד של היחסים ההדדיים של התקשורת והכותבים/קוראים.
בסיכומו של דבר, קוראי בלוגים בישראל, "מרוויחים פחות" (בז'אנרים שמחוץ לז'אנר האישי), יחסית לקוראים של בלוגים בחו"ל.
כותבים בלוגים בישראל, גם הם מרוויחים פחות ככלל יחסית לאחיהם בניכר.
התופעות האלה, שמחלישות את הסיפור של "בשורת הבלוגים" בהקשר הישראלי, ואת כמות "סיפורי ההצלחה" של הבלוגוספירה העברית, גורמות גם לזה שכשהקהל הרחב בישראל כבר נחשף לבלוגים, הוא מתקשה להבין על מה כל המהומה, ומה בכלל אפשר לעשות עם זה.
כשמתייחסים להשפעה המצטברת של התופעות האלה, ברורה האיטיות בה תופעת הבלוגים, במובן הרחב שלה, מחלחלת אל תוך התרבות בישראל, ומה צריך לקרות כדי שדברים ישתנו.
(מיותר לציין – אשמח לשמוע הסברים נוספים, לכאן או לכאן. בתגובות, בטראקבקים, או בפרטי, אם אתם ממש מתעקשים…)
Technorati Tags: ישראל, בלוגוספירה, בלוגים, תקשורת, ויראליות
Marketing Babylon 
בכינרנט האחרון דיברתי קצת עם Loïc Le Meur על כתיבה עצמאית ועל התיסכול שלי מתקופת הבחירות. הוא אמר לי שבצרפת הבלוגים פורחים. לא פורחים, מתפוצצים. אמרתי לו שכאן לא.
ואז סיפרתי לו על הטוקבקים.
הוא אמר לי שבצרפת אין טוקבקים באתרי החדשות הגדולים. הוא התפלא שאתרי החדשות כאן מאפשרים לערבב את התוכן המערכתי עם תוכן הקוראים.
אולי גם זה הסבר?
אהבתיאהבתי
זו סוגיה מעניינת.
אני חושב שזה שילוב של מחסום טכנולוגי (המשולב במבנה עולם האינטרנט הישראלי בכלל) עם מחסום פסיכולוגי-חברתי גם עבור הקוראים וגם עבור הכותבים.
בהיבט הטכנולוגיה, כמות הכלים שקיימים עבור קוראי בלוגים הוא מצומצם ביותר. מהפכות שיתוף חברתי מתבקשות (תיוג, שיתוף וכו') המניעות את הוויראליות ומנועי חיפוש לבלוגים ותכנים עצמאיים שקיימים כבר שנים בשפות אחרות מדשדשים אצלנו או פשוט לא קיימים. בצד הכותבים, הפלטפורמות הבלוגיות מאוגדות בקהילות ברורות (ומוגבלות) כשהכלים לצאת מאותן הקהילות עדיין לא מספיק פשוטים, במיוחד בהיבט העברית.
בהקשר הפסיכולוגי-חברתי אפשר להגיד רבות. יש היום כנס מעניין בתחום באוניברסיטת בר-אילן שמעלה חלק מהשאלות בנוגע להתנהגות קהילית הבלוגרים בישראל. אני מאמין שההיבט הזה הוא מורכב הרבה יותר. כפי שציינת, המשמעות של בלוג בישראל והפוטנציאל הגלום בתוכו קיבלה כיוון קצת אחר שאולי הגביל התפתחותו.
אהבתיאהבתי
אם הטוקבקים משחררים את קיטור הכתיבה של הישראלים, ויש לזה השפעה על בלוגים, זה רק מחזיר אותנו שני פוסטים אחורה לחשיבות הטיפול המסור בהם.
אבל נדמה לי שזה היה דב שהזכיר לנו בכינרנט שלצרפתים גם תרבות ביטוי עצמי בכתב מפוארת.
אני זוכר שהיה שלב מסוים שהתיאוריה היתה (לא זוכר ממי שמעתי, אולי ממך או ממישהו בויינט) שהישראלים אוהבים להתבטא בקבוצה, ולכן פורומים מצליחים באופן חריג אצלנו יחסית לשאר העולם.
אבל האמת, לפעמים קשה לדעת אם זה עניין של תקדים אפליקציה/ממשק או באמת עניין של תרבות.
אהבתיאהבתי
אורי,
יש לך מושג מה גודל הבלוגוספרה הישראלית? האם יש אפשרות לדעת כמה ישראלים כותבים באנגלית ולא קשורים ל"זכרי האלפא" של הבלוגוספרה? יכול להיות שאנשים עדיין מחפשים מידע?
לגבי מידע משפטי, אני מאמין שלאט לאט גוגל מאנדקס אותו יותר טוב ואז יהיה ניתן לחשוף דברים.
מצד שני, התקשורת בישראל צמאה עוד יותר לסקופים וכל דבר שמתחיל בבלוג ירוץ מיד לתקשורת.
אהבתיאהבתי
אין לי מושג לגבי בלוגוספירה ישראלית באנגלית, אני מעריך אותה כבין מאות לאלפים בודדים. אולי חנן שהיה לו את הניסיון עם וובסטר באנגלית יוכל לתת הערכה.
מידע משפטי היה היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. הלוואי כל התחומים היו זמינים באותה מידה שמידע משפטי בעברית זמין.
לגבי צימאון לסקופים – זה בדיוק העניין. ברגע ש"מרחק הריצה" כל כך קצר, רמת הבאז שמתפתחת ברשת נמוכה. ככה שמי שלא קורא בלוגים לא מקבל את התחושה שהוא האחרון לדעת ושמוטב לו להתחיל לקרוא בלוגים.
לא יודע מי זה "זכרי האלפא" של הבלוגוספירה הישראלית, אבל אני מקווה שאתה לא מתכוון אלי, שלא רק שאיני אלפא, אלא שגם יש לי מונה כניסות ורשימת הפניות שמוכיחים את זה שאינני. (-:
אהבתיאהבתי
אני מתכוון שיש סצנות בלוגים שלא נושקות לתקשורת, לא מקבלות אזכורים שם, לא מדברות על נושאים כאלו, ומחזיקות לא פחות הייפ, תגובות וכו'.
לגבי מידע, אני מאמין שרוב המידע שצריך כן ניתן למצוא ברשת, ואם לא אז בחיפוש נאות בספריה (אם נושא מספיק חשוב וכו'…) אבל, צריך לחכות לשינויים מהותיים באמצעות הבלוגוספרה (האם מאבק שיתוף הקבצים היה כזה?, האם חשיפת שמות המתלוננות של הלמו?)
אהבתיאהבתי
כן, שני הסיפורים שאתה מביא כדוגמה הם בדיוק מסוג הסיפורים שאין לנו מספיק מהם, ועוד פחות יש לנו "סיפורי הצלחה" שהתחילו מהבלוגים, שזה דלק מדהים בארצות אחרות.
אשמח לדעת על הסצינות האלה שאתה מזכיר. (אגב, אני לא בטוח שאני מבין את אופן השימוש שלך במושג "הייפ").
אהבתיאהבתי
"הייפ" זה כל הרעש מסביב לתקשורת, שבלוגרים רק מאזכרים שאחרים כתבו, או שכתבו עליהם בלבד. אם תקח את מתיחת האחד באפריל הלא מוצלחת שלנו (עם הקלטת) אז תראה איך זויף הייפ בקלות. הייפ זה שמלנקים לאתרים שמלנקיים לאתרים.
לגבי הסיפורים של הלמו וכדומה, יהיו עוד. השאלה היא כמה זמן יקח עד שהם יראו רציניים. אם תראה את ההפגנה נגד ביל גייטס שארגנתי בשנה שעברה, את המאבק של עידן דורפמן על תכנית ספדי ואת הסרט שצילם בצורה "מייקל מור"ית בעיריית ירושלים, ואני בטוח שיש עוד.
ולגבי סצנות אלטרנטיביות, זה קשה להגיע אליהם – אתרים שלא מאונדקסים היטב, לא מלונקקים מספיק מהמיינסטרים (ועצוב לחשוב על אנשים כמוך וכמוני כמיינסטרים), אנשים שלא כותבים על טכנולוגיה ופוליטיקה, אלא דווקא על ענייני היומיום. כל מיני בעיות של עקרות בית בפתח-תקווה.
אם תראה את ה הבלוג של אמא שלי לדוגמא, שמדבר על החיים הפשוטים שלה בחווה, או אולי בלוגים אחרים שלא מגיעים מספיק למיינסטרים. אבל אני בטוח שיש להם מספיק קוראים.
אהבתיאהבתי
כמו שניסיתי לרמוז בתגובה הקודמת אני בעצמי לא ממש נחשב מלונקק יחסית ללידרים בישרא ותפוז, ובטח לא יחסית ללידרים העצמאיים כמו יובל דרור ועידוק, וגם לא לשכבה השנייה של סדרי הגודל, למשל הבלוג שלך (ניחוש).
אבל אני כן נודד די הרבה החוצה, ולא יצא לי למצוא הרבה סצנות מרשימות בגודל שלהן, או בהייפ הפנימי שלהן. וגם המעטות שיש לא ממש קשורות לנקודות שאני מעלה:
בשורה התחתונה, הפוסט שלי עוסק במחסומים בפני תפיסת מקום מהותי במרחב התרבותי, הסצינות הרוחשות סביב הבלוג של דודה מלכה, או להבדיל הבלוג של הרווק, עדיין לא מביאות את הדברים האלה לקהל הרחב (משהו שהלמו דווקא הצליח לעשות פעם אחר פעם, אם כי לצערי הרבה פעמים בנסיבות לא כל כך טובות עבורו), וכמו כן הן עדיין ממש ממש קטנות, גם אם מביאים בחשבון את גודל השוק.
לגבי עניין המיינסטרים, זה משהו שעליתי עליו מזמן. בשנה השנייה לקיום רב הקשיים של קונספציה כבר דיברו עלינו בסיטואציות מסוימות כעל הדור הישן וכעל מיינסטרים. עניין מצחיק כי היינו אלמוניים לגמרי. עדיין אנחנו פריטי מאצ' אלמוניים מחוץ למעגל מאוד מצומצם. ובצדק, וטוב שכך, מבחינתי.
אבל זה שוב צד אופייני לתרבות הישראלית, ואולי ליהודית בכלל: שלושה אנשים בחדר, עם ארבע דעות, אחד פורש ומקים תנועה אלטרנטיבית לשני האחרים.
המחסום אל המאס מרקט לא נפרץ רב הזמן, ולא משנה כמה דברים יפים קורים. למה הוא לא נפרץ? בין השאר מהסיבות שניסיתי למנות.
(מה עם המיזם באמת?)
(בשולי הדברים, יש כמה קהילות מאורגנות היטב שהאינטרנט עשה להן פלאים, החבר'ה של אייקון, למשל. אבל בלוגים אינם חלק מתמונת העולם שלהם. לא מוציא מכלל אפשרות שבלוגים זה פשוט לא הפתרון הקהילתי האידאלי לישראל)
דווקא כמי שנתפס לעתים קרובות כ"אוונגליסט", חשוב לי להישאר מפוכח בקשר לגודל האמיתי של תופעות. לא השתכנעתי עדיין. (-:
מקווה שתסלח לי אבל אני חייב לחזור לעבוד…
אהבתיאהבתי
קצת מקשה עלי החלוקה לבלוגים אישיים ובלוגים "מפיצי בשורה". אני לא בקיאה בכלל בכל מה שקורה בבלוגים שאינם נכתבים בעברית, אבל בעברית אני דווקא קוראת לא מעט. ההפרדה לאישי ובשורתי נראת לי מעט מגבילה, כי כשאשה כותבת על קשיי גידול ילדיה, או על כך שהיא נאלצת לקיים יחסי מין עם בעלה – זה פוליטי ו"בשורתי" בעיניי.
בכלל, אני רואה הבדל דרמטתי בשימוש
שגברים עושים בבלוגים לעומת נשים. הקול הוא לא אותו קול.
אהבתיאהבתי
חס ושלום. אני ממש לא מנסה לעשות חלוקה כזאת (אם באיזשהו מקום זה עובר – תאירי את עיני ואתקן). גם בלוגים אישיים יכולים להיות "מפיצי בשורה". "הבשורה" היא האלמנט שגורם לאנשים לרצות לקרוא יותר בלוגים, לכתוב בעצמם, להבין מה זה יכול לתת להם וכו'.
לגבי שימוש גברי ושימוש נשי, אישית אני לא מרגיש שאפשר לעשות הכללות, אבל אם את יכולה להביא משנה יותר ברורה בנושא – אשמח לשמוע אותה.
אהבתיאהבתי
הסיבות אכן רבות ופורטו כאן, ובכל זאת מדהים איך התקשורת הממוסדת בארה"ב אמצה את הבלוגים אל חיקה. חדר המצב של הבלוגרים בעת שידורי הבחירות של CNN הינו דוגמא לשלב החדש של אינטגרציה בין שני המדיומים (http://www.cnn.com/CNN/Programs/situation.room/blog/)
אהבתיאהבתי
אוקי, מצאתי עוד בלוג שנחבא מהמיינסטרים, סבב ב' שלא ממש זוכה להשתתפות של הבלוגוספרה, ויש לו קהל קוראים קבוע. אבל זה לא העניין. אבל זה לא העניין.
אתה כן נחשב מלונקק כי כתבי האינטרנט קוראים אותך כי הם יודעים שמה שתגיד היום יקרה, ככל הנראה, עוד כמה חודשים.
אהבתיאהבתי
יהונתן – בקולקטיב כן, לא יודע אם כאן. אח, האלמוניות של הרסס זה לא רק חיובי…
סבב ב' בלוג נאה, אבל לא ברור לי מה מביא אותך לקביעות כמותיות.
רוגל – תודה. אכן – סימנים מדהימים בחו"ל לא חסרים.
אהבתיאהבתי
בקשר ישיר לתגובה הראשונה של חנן –
התוכן העצמאי הישראלי יקבל בעיטה רצינית כאשר אתרי החדשות הישראליים הגדולים:
א. יפתחו "רשתות חברתיות" עם "פרופילים" שבהם "בלוגים".
ב. יאפשרו לטוקבקיסטים להוביל את הקורא מהתגובה לכתבה אל ה"פרופיל/בלוג" של מי שכתב אותה.
שם יוכל הקורא להיחשף לעולם המלא של הטוקבקיסט ולסדר היום שלו- עם בלוג שלם, ריכוז טוקבקים, תמונות, קישורים לבלוגרים/פרופילים אחרים, בוקמארקים וכו'.
ככה פשוט.
—
מדובר בנושא שחנן דיבר עליו בעבר, וגם צביקה בשור ואנוכי מזכירים אותו רבות – והסיבה: למהלך הזה, אם הוא יבוצע לעניין, באמת יכולות השלכות קיצוניות על אופי צריכת האינטרנט הישראלית (_ועל כמות הדפים הנצפים_).
אהבתיאהבתי
למתעניינים בהתפשטות תופעות כדאי להתבונן בטבע – מאמר מעניין על הדינמיקה של וירוסי השפעת שיכול לתת הסברים גם על הויארליות ברשת.
למשל, שינוי אינטנסיבי קורה רק לעתים נדירות כשרב הזמן מתרוצצים, בו זמנית, הרבה זנים שונים זה מזה לא משמעותית. כשלאחד מהם מצטרף עוד שינוי קטן פורץ שינוי חובק כמו במגיפת שפעת. מעניין איזה אנלוגיה אפשר לעשות עם הטישיו?
Biol Direct. 2006 Oct 26;1(1):34 [Epub ahead of print]
http://www.eurekalert.org/pub_releases/2006-10/nlom-nsh102606.php
אהבתיאהבתי
איתי – בזה בדיוק התעסק הפוסט על הטוקבקים (לפני שניים), לא סתם העליתי בסמיכות. בהחלט קישרתי שם לפוסטים של צביקה וחנן.
ועדיין – זה רק חלק מהפתרון.
מה שכן חשוב להזכיר – לא כל שוק הפתרון הממשקי שלו זה בלוגים. מיי-ספייס הוא הוכחה.
יכול להיות שישראל היא ארץ של טוקבקים ופורומים. סבבה. עכשיו צריך להוציא מהם את המיטב (לדעתי גם פורומים עדיין מחכים לאיזה פתרון מטא-דאטה)
אהבתיאהבתי
אורי,
אני מסכים שבלוג הוא לא הפיתרון של כל שוק. טענתי היא ש"פרופיליזציה מייספייסית" של הטוקבקיסטים הישראלים – היא שתגרום:
א. ליצירת 'מקום' ליוזרים, שירכז את הפעילות התגובתית/פובליציסטית/רשת-חברתיות שלהם.
ב. (וזה פחות מעניין אותי, אבל יגיע כתופעת לוואי) לעלייה בעניין/באיכות של הטוקבקים עצמן.
אהבתיאהבתי
פוסט מרתק – הדיון לא פחות .
איתי נאור – אני מסכימה עם הפתרונות שהצבעת עליהם, אבל האם הם יאומצו?
כשאורי מדבר על מאס מרקט, הוא מדבר בעצם על השורה התחתונה. האם מפרסמים יממנו את העלויות הטכנולוגיות של האתרים במהלך כזה?
הפרסומאי שבבית, וזה לא מדגם סטטיסטי כמובן, טוען שעולם הפרסום עדיין רואה בבלוגים גימיק לא מעניין מספיק. אולי. בכל אופן, בסופו של דבר אתרים יצטרכו לראות איך זה מצדיק את התקציב, ואני לא בטוחה שהסקרים החדשים ידחפו אותם לשם, זה עדיין אמביוולנטי.
אורי כתב
(לדעתי גם פורומים עדיין מחכים לאיזה פתרון מטא-דאטה)
המממ. מעניין מאוד, מה זה?
אקס-אקס שכתבה שבללוגים על קשיי גידול ילדים הם פוליטיים – אין הנחתום מעיד, אבל בוודאי.
אהבתיאהבתי
ריקי, דווקא התכוונתי למאס מרקט בהקשר התרבותי הפעם.
אני לא חושב שכלכליות היא המחסום בפני השינויים והחידושים האלה, כי יש להם אפסייד די ברור של יותר כניסות חוזרות ויותר דפים נצפים ויותר דביקות ויותר הזדמנויות להצפת תוכן ועוד ועוד ועוד. זה לא החסם.
אם האתרים בישראל היו מתוכנתים באופן יותר נאמן לסטנדרטים היה אפשר ליצור את הפתרון הזה בלי התערבותם, והמשתמשים היו קובעים את גורלו, אבל מההבנה המוגבלת שלי בתכנות זה גובל בבלתי אפשרי כרגע.
עניין של עולם הפרסום בבלוגים בכללותם זה פונקציה של ריץ' ודפים נצפים. שאלה של צמיחה. לא ממש רחוק מאיתנו. מה שכן יש בחו"ל ואין אצלנו, ולהערכתי לא יהיה – בלוגים ספציפיים שרמת הכניסות שלהם משתווה לאתרי מדיה גדולים מהשורה.
אהבתיאהבתי