סופרמן, יהדות, ישראליות

supermen.jpgהיום הגיע אלי בדואר עותק גליון סופשבוע ששלחו לי ממערכת העיתון בו פורסמה (בנוסח מקוצר על ידי) הרשימה בפוסט הקודם. יחסית לאיך שהיה נראה פעם סיקור של קומיקס בעיתונים בארץ, מדובר בהישג מרשים, למרות שחשוב לזכור שסופרמן הוא "קונסטרוקט תרבותי" שחורג הרבה מעבר לגבולות הקומיקס.

בעמוד שסוגר את הפרויקט, אורי פינק סוקר את הניסיונות/חיפוש אחרי גיבור על ישראלי. זה עניין שאם זכרוני אינו מטעה אותי הוא כתב עליו והתבטא בו בעבר. אורי שואל, ובצדק, למה השאלה הזאת בכלל עולה? במילים שסוגרות את העמוד הוא נותן סוג של תשובה.

גיבורי העל האמריקאיים הם תופעה תרבותית שההורים המובהקים שלה יהודים. הוא מזכיר את סיגל ושוסטר, סטן לי, ג'ק קירבי. אז אם גיבורי על הם תופעה כל כך יהודית, איך זה שהם לא הפכו לתופעה ישראלית?

הסבר אפשרי:
גיבורי על הם בהחלט חלק מהמיתולוגיה הישראלית. רק שהתרבות הישראלית בחרה לרב להציב אותם בהמוניהם באופן בו היא מתארת את המציאות כמיתוס ("שבויה בחלומה" קראה לזה נורית גרץ). לאורך השנים, יש לנו נטייה ברורה לייחס תכונות גבורה על אנושיות לדמויות, למנהיגים, וגם לציבורים. "אריק", "רבין", צה"ל, חיל האוויר, יהדות השרירים.
גיבורי על נולדים במיינסטרים. המיינסטרים הוא "הגמוני, חרושת תרבות, שופר פרופגנדה של האידיאולוגיה הדומיננטית", ושאר המונחים של פרשני תרבות. אם יש לתרבות הישראלית גיבורי-על "בחיים", איזה צורך יש לנו בסיפורים על גיבורי על? להיפך – היה לאורך שנים, וקיים עדיין אינטרס פוליטי מובהק לא להזכיר שגיבורי-על שייכים לעולם הבדיה.

במסגרת הזאת, אולי לא מפתיע שרב הנסיונות ליצור דמויות גיבורי-על ישראליות שייכים לשנים שמאז 1967. ההסדקות וההתנפצות של המיתוס. חלקם פרודיה ברורה על המיתוסים הישראלים, מיעוטם געגועים לאיזה קונצזוס הרואיזם אמריקאי, ואלה של השנים האחרונות – במידה מסוימת עוד אחד מססמני הכמיהה של צעירי ישראל לנורמליות. הנורמליות הזאת, שבימים כמו היום נראית כל כך רחוקה.

(כן, תגידו, קל לך להגיד את זה מלונדון, אבל מה לעשות שכמעט כל האנשים היקרים לי בעולם נמצאים בישראל, וחלקם אפילו בשטחי האש של הצפון ממש)

כמה אירוני שדווקא בשער של הגליון מצולם מפקד יחידת המנהרות של צה"ל בכתבה שאמנם אינה הירואית בסגנון הישן, אבל זה שם – הדימוי הויזואלי, של הצעיר הנאה, החסון וקשוח המבט, עם ציור שהוא כסמל על החזה, מצולם בתאורה שלא היתה מביישת אף ציור דיוקן של אלכס רוס.

מי צריך גיבורי-על כשהם חיים בקרבנו, מגינים עלינו, וכמובן – אנחנו משתדלים גם לבחור בהם לכנסת? כנראה שיש לנו חלק שעדין רוצה להאמין בזה לפעמים.

שבת שלום.


מאת: Uri Baruchin

Uri is an international creative strategist based in London, working as Head of Strategy for global design and branding consultancy The Partners. He lectures at the London College of Communications' MA in Graphic Branding and Identity, mentors in a variety of programmes and writes about marketing and culture.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s