חברים בלבד? לא החברים שלי, בכל אופן

תגובה שהיתה צריכה להיות טראק באק. עוד לא התרגלתי… (-:

ימי, אתה קצת טוחן דברים שכבר נידונו ונדושו, אבל אתה מתעלם מהעובדות, ולכן רצוי להגיב:
האשמה שלך של החבר מביא חבר היא בלתי מבוססת בעליל, ועל גבול הדיבה, מעט מאוד מהכותבים ברשימות הכרנו או אנחנו מכירים מהחיים, ומעט מאוד אנשים מצהירים על עמדתם הפוליטית בעת הבקשה להצטרף. המכרים היחידים שלי שם הצטרפו בשבועות הראשונים כשהיינו צריכים גרעין ראשוני כדי לשדר מה זה בעצם.

תנאי הקבלה הם בדיוק מה שכתבת, רק יותר קשוחים – בדרך כלל, ספר אחד, תערוכה אחת, לכתוב באתר אחד ברשת, וכדומה לא מספיקים. מה כן? תראה את מי שנמצא כרגע ב”חדשים”, לא ממש תנאי כניסה פאר-פטצ’ד וממש לא מועדון חברים.
יש אצלנו מגוון כותבים ברמת ה”הזדמנות השווה“ (מלבד תנאי הקבלה) יותר גדול מכל פלטפורמה _סלקטיבית_ אחרת. מה שאתה כותב פשוט לא מתחשב בעובדות.

אני מברך לגמרי על היוזמה של בלוגס ואת רן אני בכלל מעריץ – יזם רשת עצמאי מהסוג שרק ירבו אצלנו. אבל אני לא רואה את רב הכותבים אצלי נאבקים בוורדפרס על בסיס יום-יומי. היוזמה של בלוגס פשוטה יותר להצטרפות, ומצוינת, אבל ממוצבת הרחק מתחומים לא עסקיים.
כשרשימות עלה בקיץ 2003 הבלוגים בארץ היו במקום אחר לגמרי. תודה לאל, הם כבר לא שם.

מאת: Uri Baruchin

Uri is an international creative strategist based in London, working as Head of Strategy for global design and branding consultancy The Partners. He lectures at the London College of Communications' MA in Graphic Branding and Identity, mentors in a variety of programmes and writes about marketing and culture. הצג פוסטים מאת Uri Baruchin